ונצואלה משנה את משק הנפט שלה

בעוד העולם הפוליטי עדיין בהלם מהאירועים בוונצואלה, הממשלה במדינה הדרום-אמריקאית עצמה לא מבזבזת זמן.

דלסי רודריגס, מי ששימשה כסגניתו של הדיקטטור ניקולאס מדורו ושולטת כעת בוונצואלה בפועל, מוציאה את ונצואלה ל"טיפול עומק" כלכלי שנועד למחוק שני עשורים של בידוד וסוציאליזם דורסני.

המטרה של רודריגס היא ליישר קו עם דרישות הנשיא האמריקאי, דונאלד טראמפ, ולהחזיר את ענקיות האנרגיה המערביות לשדות הנפט שלה, ביניהם כמה מהגדולים בעולם.

הפרלמנט בבירה קראקס אישר ברוב מוחץ (273 מ-285 חבריו) הצעת חוק דרמטית המפסיקה דה-פקטו את הלאמת המשאבים שהנהיג במדינה קודמו של מדורו, הוגו צ'אווס.

הרפורמה שהעבירה רודריגס בפרלמנט כוללת קיצוץ מס על שיווק נפט וגז ל-30%, הסרת חובת השליטה הממשלתית בתפעול נכסי הנפט, והעברת סמכויות הניהול היומיומי מחברת הנפט הלאומית (PDVSA) לידיים פרטיות.

בנוסף, ונצואלה ויתרה על הנוהל שחייב עד כה יישוב סכסוכים על משאבי הנפט בבתי משפט מקומיים, לטובת בוררות בינלאומית. הסעיף הזה הוא תנאי סף לרוב המשקיעים המערביים.

בשנות ה-90, תעשיית הנפט של ונצואלה הייתה מרכז לשיתוף פעולה בין-לאומי. ב-2001 וב-2007 הולאמו נכסי הנפט, מה שהוביל לבריחת מוחות: מהנדסים מנוסים עזבו לקולומביה ולארה"ב, והותירו את PDVSA עם תשתיות מתפוררות.

כעת, הניסיון של רודריגס עשוי להפוך את ונצואלה דומה יותר לדיקטטורות עם כלכלה קפיטליסטית-ריכוזית, כמו סין. אם המהלך יצליח, ונצואלה עשויה לחזור להיות שחקנית משמעותית בשוק האנרגיה, ואולי אף להוריד את מחירי האנרגיה בעולם כולו.

נשיאת ונצואלה, דלסי רודריגז. צילום: לשכת הנשיא בקראקס. מאושר לשימוש חופשי לפי החוק בוונצואלה

אורלנדו  קמאצ'ו, ראש ועדת הנפט בפרלמנט בקראקס, הסביר כי "הגיעה העת לאמץ כלים חדשים, שיתכתבו עם התמורות בשוקי האנרגיה העולמיים".

המניע העיקרי לרפורמה היא המצוקה הכלכלית: ונצואלה מפיקה כיום כ-1.1 מיליון חביות נפט ביום בלבד, לעומת כ-3 מיליון חביות בתקופת השיא בעבר, בפער עצום מול ערב הסעודית, המפיקה פי עשרה אף שעתודות הנפט שלה קטנות יותר.

למרות זאת, אקסון מוביל, שחוותה הלאמות כואבות תחת צ'אווס, שומרת על חשדנות. מנכ"ל החברה, דארן וודס, הבהיר כי כניסת החברה למדינה, בפעם השלישית, תדרוש שינויים "דרסטיים" שעוד לא הוכחו בשטח.

מנגד, ענקית האנרגיה ADNOC מאיחוד האמירויות מסתערת על הוואקום. באמצעות זרוע ההשקעות הבינלאומית שלה, XRG, החברה בוחנת שיתופי פעולה במיזמים בוונצואלה, מתוך הנחה שהביקוש לדלק ישאר יציב גם בעידן האנרגיות המתחדשות.

קראקס, בירת ונצואלה. צילום: Guillermo seteves. אושר לשימוש חופשי ופורסם בוויקימדיה

הזדמנות להורדת מחירים ולטכנולוגיה ישראלית

לצרכן הישראלי, הקאמבק של ונצואלה עשוי להיות בשורה משמחת. לפי הערכות, הזרמת כשתי מיליון חביות לשוק העולמי עשויה להוריד את מחיר חבית הנפט ב-10 עד 15 דולר מה שאמור להוזיל את הבנזין בארץ ב-20–40 אגורות לליטר.

אולם, ההזדמנות האמיתית טמונה ביצוא טכנולוגי. ונצואלה זקוקה לשיקום תשתיות מקיף, וחברות ישראליות נמצאות בעמדת זינוק בתחום. "דלק" ומספנות ישראל, למשל, יכולות לספק ידע בניהול פרוייקטים ימיים.

"מקורות" עשויה להוביל פרויקטים לשיקום תשתיות המים הקריטיות להפקת הנפט הכבד; חברות כמו "קלארוטי" וצ'ק פוינט יכולות למלא תפקיד בהגנה על מתקני האנרגיה ממתקפות על תשתיות קריטיות (OT).

היחסים המדיניים בין ישראל למשטר בוונצואלה נשארו צוננים גם בעידן רודריגס. ההערכה היא כי המגעים העסקיים יתחילו בתיווך חברות אנרגיה אמריקניות, כמו שברון, שכבר פועלות בשטח ומעסיקות קבלני משנה ישראלים.