הסטארט-אפ הישראלי שמנסה להביא את ההיתוך הגרעיני ללב ים

תעשיית הספנות העולמית נמצאת במלכוד קבוע. מצד אחד, היא המנוע הבלתי מעורער של הגלובליזציה, האחראית להובלת כ-90 אחוזים מהסחר הבינלאומי. מצד שני, מנועי הדיזל האימתניים שלה פולטים כ-3 אחוזים מכלל גזי החממה בעולם. תחת הלחץ הרגולטורי הגובר לאפס את הפליטות עד שנת 2050, חברות הספנות מבינות שסוללות ענק או מפרשים מודרניים לא באמת יזיזו מיכליות ענק באוקיינוס. כאן נכנסת לתמונה ההבטחה הישנה-חדשה של עולם האנרגיה: היתוך גרעיני.

בכנס הספנות היוקרתי Posidonia 2026 שנערך ביוון, הוכרז על הקמתו של קונסורציום בינלאומי שאפתני במיוחד. השותפות הזו, שנועדה לבחון שילוב של כורי היתוך גרעיני קומפקטיים בספינות ובתחנות כוח ימיות, מפגישה כוחות שלא רואים כל יום יחד. בצד הטכנולוגי נמצאת חברת nT-Tao, שמפתחת את הכורים הזעירים, ולצידה ענקית התשתיות סימנס אנרג'י. על הרגולציה והבטיחות הופקדה סמכות התקינה הימית האמריקאית ABS, גוף שנוסד עוד בשנת 1862 ומנווט מאז את הסטנדרטים ההנדסיים של עולם הספנות. אל השלוש הללו הצטרפו חברת התכנון P&P Marine Consultants וחברת TEMISTh הצרפתית, שתייצר מחליפי חום מורכבים באמצעות מדפסת תלת-מימד.

רעיון ההנדסי נשמע מרשים על הנייר. מדובר בפלטפורמה ימית באורך של כ-71 מטרים, שתונע באמצעות שני גנרטורי קיטור בהספק של 8,000 קילו-וואט כל אחד. הלב הפועם של המערכת יהיה כור ההיתוך הקומפקטי של nT-Tao, שנועד לייצר עד 20 מגה-וואט של חשמל נקי לחלוטין. בניגוד לכורי ביקוע גרעיני מסורתיים, המערכת הזו מבטיחה אפס פליטות פחמן וללא פסולת רדיואקטיבית ארוכת טווח. בנוסף, כדי שהספינה לא תישאר חסרת אונים במקרה של תקלה, הפלטפורמה תכלול מערכת סוללות לגיבוי של עד שש שעות.

מבחינה היסטורית, אנרגיית היתוך גרעיני – התהליך הפיזיקלי שמניע את השמש שלנו – תמיד הייתה במרחק של "שלושים שנה מהיום". מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, כשברית המועצות הציגה את פרויקט הטוקמאק הראשון, הניסיונות לרתום את הטכנולוגיה הזו התאפיינו במתקני ענק יקרים ומסורבלים, דוגמת פרויקט ITER בצרפת, שבלע מיליארדי דולרים ותאריכי היעד שלו נדחו שוב ושוב. אולם בעשור האחרון חל שינוי מגמה דרמטי. חברות פרטיות בארה"ב, אירופה וסין מובילות גל חדש של היתוך קומפקטי, המבוסס על מגנטים עוצמתיים וטופולוגיות מגנטיות מתקדמות המאפשרות להקטין את הכור לממדים שיכולים להיכנס לתוך מכולה. חברת nT-Tao משתמשת בשיטת חימום פלזמה ייחודית כדי להשיג בדיוק את זה.

בעוד שמעצמות כמו סין וארה"ב מתחרות על בניית כורי היתוך לרשתות החשמל היבשתיות שלהן, והודו ממשיכה להרחיב את הצי הגרעיני הקונבנציונלי שלה, הקונסורציום החדש מסמן את הזירה הימית כאוקיינוס כחול של הזדמנויות. תחנות כוח צפות כאלה יוכלו לא רק להניע כלי שיט, אלא גם לעגון בנמלים, איים מבודדים או מתקנים אסטרטגיים ולספק להם אנרגיה רציפה, ללא תלות ברוח או בשמש.

עם זאת, האתגר האמיתי של הפרויקט אינו טמון רק בפיזיקה של הפלזמה, אלא בעיקר בביורוקרטיה הימית. נכון להיום, לא קיימת שום מסגרת רגולטורית או סיווג בטיחותי להפעלת כור היתוך על גבי כלי שיט מסחרי. ABS תידרש להמציא את ספר החוקים מחדש, להעריך את הסיכונים ולשכנע את העולם שזה בטוח. אם הכל ילך כמתוכנן, האבטיפוס המסחרי הראשון יעלה על המים סביב שנת 2032. הדרך לשם עוד ארוכה, ומלאה בספקנים, אבל כשהאלטרנטיבה היא להמשיך לשרוף מזוט כבד, כנראה שלתעשיית הספנות אין ברירה אלא לנסות לאלף את השמש.