"אנרג'יאן" פורצת את שוק הייצוא מישראל: חתמה על הסכם הולכה היסטורי בצינור ניצנה

חברת אנרג'יאן (Energean), בעלת מאגרי הגז כריש, תנין וקטלן, רושמת אבן דרך משמעותית בשוק האנרגיה הישראלי עם חתימת הסכם לרכישת קיבולת בצינור הגז הטבעי העתידי ניצנה. ההסכם, שנחתם עם חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז), מאפשר לחברה הבריטית-יוונית לייצא עד מיליארד מטר מעוקב (BCM) גז בשנה למשך 15 שנים, ובכך הופך לצעד הראשון מסוגו עבור אנרג'יאן לפתיחת ערוץ יצוא יבשתי חדש למצרים דרך הצינור שיחבר את רמת חובב לגבול המצרי.

המהלך העסקי משקף תאימות למדיניות הממשלה לעידוד ייצוא גז טבעי וחיזוק מעמדה האזורי של ישראל כספקית אנרגיה מרכזית במזרח הים התיכון. הצינור החדש צפוי לספק חלופה נוספת לייצוא הגז הישראלי, מעבר לקיימת, ולחזק את הביטחון האנרגטי האזורי.

היקף ההשקעה של אנרג'יאן בפרויקט ניצנה נאמד בכ-100 מיליון דולר, מתוכם 70 מיליון דולר ימומנו באמצעות מסגרת אשראי ל-10 שנים מבנק הפועלים. מבנה המימון, הכולל תשלום ראשוני של 40% מהעלות והיתרה בהתאם לאבני דרך בהקמה, מאפשר לחברה להתחייב לפרויקט התשתית הגדול מבלי לפגוע מהותית בתזרים המזומנים השוטף, המבוסס כיום בעיקרו על חוזים ארוכי טווח לשוק המקומי.

במקביל להסכם ההולכה, אנרג'יאן חתמה על מזכר הבנות לא מחייב עם לקוח מאגן הים התיכון לרכישת הגז שיוצא, מה שמבסס את הכדאיות המסחרית של הפרויקט.

מנכ"ל אנרג'יאן, מתיוס ריגס, הדגיש את החשיבות האזורית של הפרויקט בהקשר של "חיבורי הגז האזוריים והביטחון האנרגטי לטווח ארוך במזרח הים התיכון" וציין כי ההסכם מהווה "אבן דרך משמעותית" לקידום מכירות הגז השנתיות של החברה. יצוין, כי במסגרת ההסכם הובטחו לאנרג'יאן גם זכויות גישה זמניות לקיבולת פנויה בצינור "ירדן צפון" לתקופת ההקמה, מה שיאפשר לה להתחיל בייצוא מקדים עוד לפני השלמת צינור ניצנה, צעד שמקטין סיכונים עסקיים.

מרוץ התשתיות האזורי

המהלך של אנרג'יאן מתרחש על רקע מרוץ עולמי לפיתוח תשתיות גז טבעי חדשות, שמטרתו לספק ביטחון אנרגטי ליבשות שונות ולייצר גמישות בשווקים. באירופה ובמזרח הים התיכון, ישנם פרויקטים נוספים כדוגמת צינור הגז ישראל-אירופה המתוכנן (EastMed Pipeline), שמטרתו לחבר את המאגרים הישראלים וקפריסין ישירות לאירופה, אם כי מדובר בפרויקט שאפתני ומורכב יותר מבחינה הנדסית וגיאו-פוליטית בהשוואה לצינור ניצנה היבשתי. בנוסף, חברות אנרגיה גדולות פועלות לפתח מאגרי גז נוספים באזור, כמו שדה "קרונוס" בקפריסין, שם נחתמו הסכמים לפיתוח וייצוא גז דרך מתקני הנזלה במצרים.

בזירה העולמית, הסכם ניצנה דומה במהותו להסכמי הולכה שנחתמים במיזמים גלובליים גדולים. באסיה, רוסיה וסין פועלות למימוש צינור "כוח סיביר 2" (Power of Siberia 2) שנועד להזרים גז מסיביר לסין דרך מונגוליה, בעל קיבולת של עד 50 BCM לשנה. זהו פרויקט ענק שמטרתו לאפשר לרוסיה להסיט את יצוא הגז שהופנה בעבר לאירופה אל השוק הסיני. בארצות הברית, הממשל ממשיך לאשר פרויקטים להקמת מתקני ייצוא גז טבעי מונזל (LNG) חדשים במפרץ מקסיקו, במטרה להכפיל את יכולת הייצוא האמריקאית ולחזק את מעמדה כספקית אנרגיה גלובלית, במיוחד לאירופה. בשונה מצינורות ייצוא יבשתיים, יצוא LNG כרוך בהקמת מתקני הנזלה יקרים והובלה ימית מורכבת.

ההסכם בניצנה, בהיקף של 1 BCM לשנה, הוא צנוע יותר בהיקפו ביחס לפרויקטים הסינו-רוסיים או האמריקאים, אך הוא בעל משמעות אסטרטגית רבה עבור ישראל ואנרג'יאן, שכן הוא ממנף תשתית קיימת ויוצר ערוץ יבשתי נוסף, בטוח ומהיר יותר לשוק המצרי.

המזרח התיכון כצומת אנרגיה

צינור ניצנה וההסכם הנלווה אליו הם חלק משרשרת היסטורית של פרויקטים שמטרתם לחבר את מאגרי האנרגיה של המזרח התיכון לשווקים הגלובליים. עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת, אזורים אלה נתפסים כמרכז הכובד האנרגטי העולמי. שיתופי הפעולה בגז בין ישראל למצרים וירדן מהווים המשך לצינורות הנפט המפורסמים, שהבולט בהם הוא קו צינור הנפט סומד (SUMED) במצרים המחבר את הים האדום לים התיכון כחלופה לתעלת סואץ. ההתפתחויות הנוכחיות בתחום הגז מעידות על מעבר הדרגתי מנפט לגז טבעי כדלק מעבר בתקופת המעבר לאנרגיה מתחדשת, ועל הפיכת ישראל לשחקנית גיאופוליטית משמעותית בתחום זה.