ועדת דיין ממליצה: הרחבת חיפושי גז והגנה על המחיר

אחרי חודשים של עבודה בצל המלחמה, הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות משק הגז הטבעי פרסמה היום (ה') את הדוח הסופי. המסקנות המרכזיות: הליכים תחרותיים חדשים בים וביבשה, יצירת זירת סחר לעידוד התחרות, תפיסת פחמן לצמצום פליטות וחיזוק היתירות מול תרחישי חירום. מבט עולמי מראה כי ישראל אינה לבד: המעצמות נקרעות בין דלק לבין יעדי האקלים.  

בתום חודשים ארוכים של עבודת מטה בצל מציאות ביטחונית סוערת, הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות משק הגז הטבעי וחיזוק הביטחון האנרגטי – "ועדת דיין" בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות יוסי דיין – הניחה על שולחן הממשלה את מסקנותיה הסופיות. הדוח משרטט מפת דרכים אסטרטגית לחמש השנים הקרובות, שנועדה לתמרן בין שני קטבים מנוגדים: הרחבת הפקת הגז הטבעי ומקסום רווחיו המדיניים והכלכליים דרך ייצוא, לבין הבטחת מלאי מספק, זול ויציב למשק הישראלי לעשרות השנים הבאות.  

הוועדה מזהירה כי תחזיות הביקוש וההיצע לטווח של כ-25 שנה קדימה מתאפיינות באי-ודאות אינהרנטית גבוהה. לפיכך, הבסיס למדיניות נשען על קטגוריות PRMS הבינלאומיות, המחשבות את פוטנציאל ההפקה ממאגרים קיימים וצפויים (בדגש על סיווג 2P+2C). כדי למנוע מחסור עתידי, נקבע כעיקרון-על סיפוק צרכי המשק המקומי, לצד מתן דחיפה ממשלתית מחודשת לחיפושי גז בים וביבשה באמצעות פרסום הליכים תחרותיים ועידוד סקרים סיסמיים. שר האנרגיה אלי כהן הגדיר את הגז כנכס אסטרטגי המעניק מנוף מדיני, ואילו יו"ר הוועדה יוסי דיין הדגיש כי היישום יאפשר הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים לקופת המדינה.  

עיקרי המלצות הוועדה:

• עידוד השקעות בחיפוש, פיתוח וחיבור מאגרים חדשים בים וביבשה, לרבות באמצעות תמריצים כלכליים וסקרים גיאופיזיים.  
• שמירה על רמת מחירים תחרותית ויציבה לצרכן הישראלי באמצעות הקמת זירת סחר ומכר ייעודית לגז טבעי וחיזוק היתירות התשתיתית.  
• עדכון מנגנון הרישוי לייצוא, במטרה לפתוח שווקים בינלאומיים חדשים תוך הבטחת אספקה רציפה בשגרה ובחירום.  
• ביצוע עבודת מטה סביבתית מקיפה לשילוב טכנולוגיות תפיסה והטמנה של פחמן דו-חמצני (CCS) לצמצום פליטות גזי חממה.  
• הקמת פורום מעקב ובקרה בין-משרדי קבוע שילווה את יישום ההחלטות בפועל מול צורכי המשק המשתנים.  

המדיניות הישראלית מתכתבת עם הדילמה האנרגטית הגלובלית. מאז הפסקת הזרמת הגז הרוסי בצינורות, אירופה הפכה לצרכנית ענק של גז טבעי מונזל (LNG), תוך ניסיון לשמור על רשת ביטחון במקביל לחקיקת אקלים מחמירה שמייקרת את מחירי הפחמן. בארצות הברית, מהפכת פצלי השמן ביססה אותה כיצואנית ה-LNG הגדולה בעולם, כאשר מחירי הגז במדד הנרי האב (Henry Hub) נותרו נמוכים היסטורית, אך מתח פוליטי פנימי נרשם סביב הקפאות ואישורים של מתקני הנזלה חדשים.

במזרח, התמונה שונה בתכלית. סין ממשיכה לחתום על חוזי אספקה ארוכי טווח ל-20 שנה קדימה מול ספקיות במפרץ וברוסיה, מתוך תפיסה שהגז הוא דלק הגיבוי ההכרחי למערך האנרגיות המתחדשות האדיר שהיא בונה. בהודו, הממשלה דוחפת להגדלת נתח הגז בתמהיל האנרגיה הלאומי מ-6% ל-15% עד סוף העשור, במטרה לגמול את התעשייה הכבדה מפחם מזהם, אך נתקלת במשוכת המחירים הגבוהים של משלוחי ה-LNG בשוק הספוט.

ההיסטוריה המודרנית של הגז הטבעי ממחישה עד כמה השתנה מעמדו. במחצית הראשונה של המאה ה-20, גז טבעי נתפס כתוצר לוואי חסר ערך של קידוחי נפט ורובו נשרף באוויר (Flaring) באתרי הקידוח. רק פיתוח צינורות הפלדה בעלי הריתוך המתקדם לאחר מלחמת העולם השנייה, ובהמשך הולדת טכנולוגיית ההנזלה במינוס 162 מעלות צלזיוס בשנות השישים, הפכו אותו למצרך גלובלי סחיר. בישראל, שעשתה את צעדיה הראשונים עם שדה "נועה" ומאגר "ים תטיס" בראשית שנות האלפיים, הגז הפך מחלום רחוק לעמוד השדרה של ייצור החשמל והתפלת המים.  

האתגר הגדול של דוח דיין יהיה שלב הביצוע. המשק המקומי, שנסמך כמעט באופן בלעדי על שלושה מאגרים ימיים מרכזיים (תמר, לווייתן וכריש), חייב יתירות צנרת ואספקה כדי לא להישאר בעלטה במקרה של תקלה טכנית או פגיעה צבאית. אם הממשלה תשכיל לתרגם את המלצות הוועדה לתמריצים אמיתיים שימשכו חברות אנרגיה בינלאומיות לקדוח בלוקים חדשים, ישראל תוכל להבטיח מחירי חשמל נמוכים בבית, לצד שמירה על מעמדה כעוגן גיאופוליטי חיוני באגן המזרחי של הים התיכון.