עמוד השמש של בזוס: בלו אוריג'ין חושפת מגדל אנרגיה למושבות על הירח

החלום על התיישבות אנושית קבועה על הירח נתקל מאז ומעולם במכשול פיזיקלי קשוח במיוחד: לילה שנמשך כ-14 ימי ארץ רצופים, המלווה בצניחה של הטמפרטורה למינוס 130 מעלות צלזיוס ואף נמוך מכך. בתנאי קיצון כאלה, פאנלים סולאריים קונבנציונליים המוצבים על הקרקע הופכים לחסרי תועלת למשך מחצית מהחודש, ודורשים מערכי אגירה ענקיים וכבדים ששיגורם לחלל כרוך בעלויות דמיוניות. כעת, חברת החלל בלו אוריג'ין (Blue Origin) של ג'ף בזוס חושפת פיתוח שאפתני שנועד לעקוף את המגבלה הזו: מגדל כוח סולארי מתנשא לגובה, המסוגל לפרוס תאים פוטו-וולטאיים אל מעבר לצללי המכתשים הירחיים.

הקונספט ההנדסי של בלו אוריג'ין מנצל את הטופוגרפיה הייחודית של הקוטב הדרומי של הירח, היעד המרכזי של תוכנית ארטמיס האמריקאית. באזור זה, זווית השמש נמוכה מאוד ביחס לאופק, ופסגות ההרים ושפות המכתשים זוכות לחשיפה כמעט תמידית לאור שמש, המכונה "אזורי אור נצחי". מגדל האנרגיה מתוכנן להגיע כחבילה מקופלת וקומפקטית על גבי נחתת ירחית, ולאחר הנחיתה להזדקף ולהיפרס אנכית לגובה של עשרות מטרים. בראש המגדל מותקנים מערכי קולטים גמישים העוקבים אחר השמש לאורך כל 360 המעלות של מסלולה, ומספקים זרם חשמלי רציף, יציב וחזק שיכול להפעיל מערכות תומכות חיים, כלי רכב רובוטיים ומעבדות מחקר מקומיות.

השימוש באנרגיה סולארית בחלל החל עוד בשנת 1958 עם הלוויין האמריקאי ואנגארד 1, שנשא תאים סולאריים זעירים שהפיקו פחות ממיליוואט אחד אך הוכיחו כי השמש היא מקור הכוח האולטימטיבי מחוץ לאטמוספרה. לאורך השנים, מתחנות החלל הראשונות סאליוט ומיר ועד לתחנת החלל הבינלאומית, המערכים הסולאריים תמיד נפרסו אופקית או בצדי המבנה. הרעיון של הקמת מגדל כוח אנכי על פני גרם שמיים אחר מהווה קפיצה תפיסתית: מעבר ממערכות פסיביות הצמודות לרכב החלל לתשתיות הנדסה אזרחית פלנטריות, המזכירות תחנות כוח ייעודיות על פני כדור הארץ.

המרוץ לאספקת אנרגיה על הירח משקף יריבות גיאופוליטית בינלאומית עזה, שאינה נופלת מזו של המלחמה הקרה. בעוד ארצות הברית, באמצעות נאס"א והמגזר הפרטי, דוחפת לשילוב של אנרגיה סולארית מתקדמת עם כורים גרעיניים זעירים במסגרת הסכמי ארטמיס, סין ורוסיה מקדמות ציר נגדי. בייג'ינג ומוסקבה הכריזו על תוכנית משותפת להצבת תחנת כוח גרעינית אוטונומית על אדמת הירח לקראת אמצע העשור הבא, מתוך כוונה לתמוך בתחנת המחקר הירחית הבינלאומית (ILRS) שהן מובילות. הסינים מזהים היטב כי מי שישלוט באספקת החשמל בקוטב הדרומי, ישלוט גם בגישה למרבצי מי הקרח הנדירים החבויים במכתשים המוצלים.

האיחוד האירופי, שאינו מחזיק כיום ביכולת שיגור עצמאית לנחיתה מאוישת על הירח, משקיע משאבים רבים במחקר של טכנולוגיות מיחזור ואגירת אנרגיה – שימוש בחול הירחי עצמו כאמצעי לאגירת חום עבור הלילות הארוכים. בהודו, שהוכיחה יכולת הנדסית מרשימה עם הנחיתה ההיסטורית של צ'אנדריאן 3 סמוך לקוטב הדרומי, סוכנות החלל ISRO מתמקדת בפיתוח סוללות מוקשחות ומערכים סולאריים עמידים לקור קיצוני, כחלק מההכנות לקראת הנחתת אסטרונאוט הודי ראשון על הירח בעשור הבא.

לא מדע בדיוני

גם עבור תעשיית האנרגיה וההייטק הישראלית, הנעשית צפופה וממוקדת בביטחון אנרגטי וברשתות מבוזרות, ההתפתחויות בחלל אינן זרות. חברות טכנולוגיה מקומיות וחוקרים באקדמיה עוסקים זה מכבר במיקרו-רשתות, אגירה כימית מתקדמת וחומרים חסיני קרינה. האתגרים ההנדסיים של תפעול מערכות כוח בסביבה קיצונית ונטולת חמצן מניבים לעיתים קרובות פריצות דרך שמחלחלות חזרה ליישומי קרקע, החל מפאנלים עמידים יותר לאבק מדברי ועד לניהול אנרגיה חכם במתקנים ביטחוניים מבודדים הפועלים כ"איים אנרגטיים".

ההכרזה של בלו אוריג'ין מדגישה כי ההתיישבות על הירח חדלה מלהיות נושא למדע בדיוני והפכה לבעיית תשתית מעשית. בדומה לפיתוח מסילות הברזל או פריסת רשתות החשמל במאה הקודמת, מי שיניח ראשון את עמודי התווך האנרגטיים על אדמת הירח, יקבע את גבולות ההשפעה הכלכלית והמדעית של האנושות מחוץ לכדור הארץ לדורות הבאים.