האם כדאי להתקין פאנלים ולייצר חשמל באופן עצמאי על גג הבית?

לפני שנים מעטות זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל כיום, דיירים בישראל יכולים להתקין מערכת ביתית המייצרת חשמל, ולהשתמש בו בעצמם, או למכור אותו לחברת החשמל.

החשמל תוצרת-בית מיוצר מאנרגיה סולארית (אנרגיית השמש) באמצעות פאנלים המוצבים על גגות הבתים, הקרויים "תאים פוטו-וולטאיים" או "קולטנים פוטו-וולטאיים". לפי נתוני משרד האנרגיה, על כ-30 אלף בתים בישראל כבר הותקנו פאנלים כאלה.

האם לדיירים מהשורה, הגרים בבניין משותף בראשון לציון, במגדל מגורים בפתח תקווה, או בבית פרטי קטן בנס ציונה, כדאי לבנות קולטנים פוטו-וולטאיים על הגג ולהתחיל לייצר חשמל בעצמם? התשובה היא - לחלקם כדאי, לחלקם לא, תלוי בשורת גורמים שונים. 

התקנת מערכת פוטו-וולטאית היא הוצאה משמעותית. מחיר המערכת משתנה בהתאם לגודלה, לאיכות, ולכמות החשמל שניתן לייצר בה. המערכות הזולות ביותר עולות כ-50 אלף שקל; מחיר מערכת עם יכולת הפקה גדולה עשוי להגיע לכ-100 אלף.

אבל מדובר בהשקעה. בבניינים ובתים שבהם התנאים מתאימים לייצור חשמל סולארי, הדיירים מרוויחים אלפי, ואף עשרות אלפי שקלים בשנה, ממכירת חשמל או מהקטנת תעריפי החשמל, ותוך שנים אחדות עלות הקמת המערכת חוזרת לדיירים.

ייצור חשמל ביתי משתלם, איפוא, אם הדיירים מרוויחים ממנו מספיק כדי להחזיר את ההשקעה בזמן סביר. לדוגמא: מי שרוכש מערכת בכ-70 אלף שקל, יכול להחזיר את ההשקעה תוך 5 שנים אם ירוויח מייצור חשמל כ-14 אלף בשנה. רווח כזה אפשרי - אבל רק בחלק מהבתים. 

גודל הגג קובע. והשטח הפנוי. והשמש

קיימים שני מסלולים ליצור חשמל ביתי: ייצור חשמל לצריכה עצמית, שמקטין את חשבון החשמל, ו"מונה הפוך" שמאפשר למכור את החשמל הביתי לחברת החשמל, תמורת תשלום חודשי שהחברה משלמת לדיירים, בהתאם לתעריפים שקובעת רשות החשמל.

במודל ה"מונה ההפוך" חברת החשמל משלמת לדיירים בין 28 ל-48 אגורות לקילו-וואט-שעה, תלוי בגודל מתקן הייצור שלהם ויכולת הייצור שלו (קילו-וואט-שעה הוא כמות החשמל שבה משתמשים במהלך שעה).

גג בית, אילוסטרציה, צילום: PxHere, מאושר לשימוש חופשי

ברוב הבתים והבניינים הפרטיים ניתן לבנות מתקן ייצור קטן יחסית, שחח"י צריכה לשלם עליו לדיירים את התעריף המקסימלי - 48 אג' לקווט"ש (קילו-וואט-שעה). 

לכמה כסף התשלום הזה מצטבר בשנה? זה כבר תלוי בגודל הגג, בשטח הפנוי שיש על הגג להקמת הקולטנים, וגם בשאלה, האם הגג נמצא במשך רוב שעות היום בצל או בשמש.

אם הבניין, או הבית, שוכן ליד בניין גדול יותר, גבעה, עץ גדול, או כל עצם גדול יותר המסתיר מהגג את אור השמש, כמות השמש לא תספיק לייצר חשמל בכמות שתשתלם לדיירים לייצר חשמל על גג בגודל ממוצע.

כמות האור קשורה גם במיקום הגג. אם יש בבית גג רעפים הפונה דרומה, השמש תזרח עליו יותר מאשר על גג הפונה דרומה; אם יש בניין, עץ או גבעה מדרום לבית, הם יחסמו את האור יותר מעצם שנמצא מצפון לו.

קולטן סולארי. צילום: פיטר קוניג, אושר לשימוש חופשי ופורסם בוויקיפדיה

ייצור חשמל סולארי אינו אפשרי כשהשמיים מעוננים, אך בישראל השמיים בהירים במשך רוב ימי השנה. בנגב, מספר הימים המעוננים נמוך במיוחד, כך שבתים בנגב מתאימים במיוחד לייצור חשמל ביתי.

על גג בית בנגב, שאינו נמצא ליד בניין או עץ החוסם את האור, יש כ-1,800 שעות שמשיות בשנה; על גג בית שאין לידו "מפגעי אור" במרכז או בצפון הארץ יש בין 1,500 ל-1,600 שעות שמש בשנה.

אנשי מקצוע מעריכים שהקמת קולטנים יכולה להשתלם רק על גגות שיש בהם יותר מכ-1,300 שעות שמש בשנה.

בהנחה שזה המצב, הכדאיות של הקמת הקולטנים תלויה לא רק בגודל הגג, אלא בשאלה, האם שטח הגג פנוי. אם על מרבית שטח הגג מותקנים דודים, אנטנות, מחסנים ומתקנים נוספים שתופשים שטח - יש לקחת בחשבון רק את השטח שנותר פנוי.

עם זאת, בחלק מהמקרים, היזמים שמתקינים את הקולטנים יסכימו לפנות במהלך הבנייה את המתקנים ולהעביר אותם למקום אחר בבית, אם יש כזה, כדי לפנות את שטח הגג. 

קולטנים סולאריים על גג בית. צילום: צאנה וראנה, מאושר לשימוש חופשי, פורסם בוויקיפדיה

הגג גדול ושטוף שמש? הרווחתם עשרות אלפי שקלים בשנה

אנשי מקצוע מעריכים כי בגג שנהנה מכ-1,500 שעות שמש לשנה, בכל מטר רבוע של השטח הפנוי לקולטנים ניתן לייצר, בערך, 250 וואט חשמל (רבע קילו-וואט).

בהערכה גסה, ניתן לומר כי על שטח פנוי של כ-100 מטר בגג שטוף-שמש מסוג זה ניתן לייצר משהו כמו 25 קילו-וואט.

אם חברת החשמל משלמת על החשמל הזה 48 אגורות לקווט"ש, כל מ"ר פנוי על גג עם כ-1,500 שעות שמש לשנה צפוי להניב לדיירים, בחישוב גס, משהו כמו 100 שקל בשנה. 100 מ"ר שטח פנוי יניבו, איפוא, בסביבות ה-10,000 שקל בשנה, ו-200 מ"ר - כ-20 אלף.

תושבי ערים גדולות - עם 100 אלף תושבים ומעלה, או ערים צפופות עם יותר מ-50 אלף תושבים מקבלים מחח"י "פרמיה אורבנית", תוספת של 8 אגורות לקווט"ש.

גג, אילוסטרציה. צילום: פיטר ברדסליי, אושר לשימוש חופשי ופורסם בוויקיפדיה

תושבי ירושלים, חיפה, נתניה, מודיעין או גבעתיים, למשל, מקבלים איפוא, על החשמל שהם מייצרים 56 אג' לקווט"ש. אם הם גרים בבית עם גג שטוף-שמש עם כ-200 מ"ר שטח פנוי - הם צפויים להרוויח בסביבות ה-23 אלף שקל בשנה. 

אם מערכת הייצור עלתה לדיירים הללו כ-70 אלף שקל - הם יחזירו לעצמם את ההשקעה תוך כשלוש שנים ואחר כך יתחילו להרוויח.

משרד האנרגיה והתשתיות פיתח מחשבון לחישוב ההכנסה מייצור חשמל ביתי. במחשבון הזה ניתן להזין את הכתובת ולקבל הערכה של ההכנסה העתידית. עם זאת, המחשבון מעודכן ל-2023 ואינו לוקח בחשבון את "הפרמייה האורבנית" שנוספה לדיירים בסוף אותה שנה.

המחשבון גם אינו מודע לכל המתקנים שנמצאים בפועל על הגגות ולכל "מפגעי הצל", העצים והבניינים שעשויים להסתיר את השמש (שחלקם נוצרו רק מאוחר יותר), והוא עשוי לתת הערכה אופטימית מדי של ההכנסה.

אנשי מקצוע מעריכים שתאים פוטו-וולטאיים פועלים במשך כ-20 שנה. הדיירים צריכים לקחת בחשבון, איפוא, שירוויחו מהמערכת מהרגע שיחזירו לעצמם את עלות הקמתה ועד שתהיה בת 20 ותפסיק לפעול. 

כיצד מחלקים את הכסף לכל הבניין?

הקמת מערכת לייצור חשמל עצמי פשוטה ונוחה יותר בבתים פרטיים שבהם גרה משפחה אחת. בבניינים משותפים, מדובר בהשקעה משותפת לכל הדיירים, בהתארגנות המחייבת יוזמה של ועד הבית והחלטה משותפת, ובהכנסה שצריך לחלק בין כולם.

לכן, בפועל, מרבית הפאנלים הסולריים לייצור חשמל ביתי הוקמו עד כה על גגות של בתים פרטיים. הקמתם על בניינים משותפים מורכבת יותר ותארך זמן רב יותר, אך כפי שראינו, ברבים מהבניינים המשותפים בישראל הדיירים ירוויחו ממנה.

 ייתכן שבמקום לחלק את ההכנסות, כדאי להקדיש אותן, או חלק מהן, לצרכי ועד הבית. הכנסה של 10, 20 או 30 אלף שקל בשנה יכולה לשמש, למשל, לכיסוי התשלום השוטף למנקה, שיפוץ הלובי ונטיעת גינה בחצר.  

במודל הייצור לצריכה עצמית, הדיירים משתמשים בחשמל שהם מייצרים במקום לקנות אותו מחברת החשמל או ספקית החשמל. הקולטנים מייצרים חשמל רק בשעות היום בימי שמש, ולכן המודל מתאים בעיקר לדיירים שנמצאים בבית במשך היום.

חברת החשמל גובה מדיירים פרטיים 64 אגורות לקווט"ש (48 א"ג לקווט"ש+מע"מ). במודל הצריכה העצמית, אם לדיירים עם גג גדול, פנוי ושטוף שמש משתמשים בחשמל בשעות השמש, הם חוסכים לעצמם תשלומים בתעריף הזה.

ניתן להגדיל בהרבה את החיסכון אם מתקינים גם מערכת ביתית לאגירת חשמל, אוגרים בה את החשמל המיוצר בשעות השמש ומשתמשים בה בלילה ובימים מעוננים. אבל הקמת מערכת כזאת כרוכה בהשקעה של עשרות אלפי שקלים נוספים.

מודל הצריכה העצמית מתאים יותר לבתים פרטיים מאשר לבניינים משותפים. בבניין משותף, חלק מהדיירים משתמשים בחשמל בכמות גדולה יותר, או דווקא בשעות השמש, וירוויחו מההשקעה המשותפת יותר מדיירים שמשתמשים מעט, או בלילה.

עם זאת, בבניינים גדולים, שבהם המעלית צורכת חשמל רב, ניתן להשתמש במודל הצריכה העצמית כדי להפעיל את המעלית והתאורה המשותפת.

אם חשבון החשמל של המעלית והתאורה בלובי ובחדרי המדרגות לבדן מצטבר לכ-20 או 30 אלף שקל בשנה, ייתכן שכדאי לדיירים להשקיע כ-150 אלף שקל במערכת לייצור חשמל עצמי ולאגירת חשמל, ותוך חמש או עשר שנים - להחזיר לעצמם את ההשקעה.