משחקים בכאילו: אופ"ק מעלה מכסות, אבל הנפט תקוע בהורמוז

שוק האנרגיה העולמי חווה בחודשים האחרונים רכבת הרים פסיכוטית. היממה האחרונה הוכיחה שוב שהמצב הגיאופוליטי הנפיץ כאן כדי להישאר כל עוד באיראן מנסים בכל הכוח לשמר את הלפיתה על מה שנשאר מציר הרשע שלה בלבנון. תקוות קצרות מועד לרגיעה בין ישראל ללבנון התפוגגו במהירות הבזק לאחר גל תקיפות מחודש של חיל האוויר בביירות, שגרר מטח טילים איראני ודיווחים על פיצוצים מסתוריים בטהרן, באיספהאן ובתבריז.

התוצאה המיידית במסכים של הסוחרים בלונדון ובוול סטריט: זינוק של למעלה משלושה אחוזים במחירי הנפט, כשתערובת ברנט נושקת לרף של 96 דולרים לחבית – השלמה של זינוק מטורף של יותר מ-50% מאז חודש מרץ האחרון כך לפי נתוני סוכנות רויטרס.

בדיוק באותו הזמן, כאילו ביקום מקביל, התכנסו חברי קרטל הנפט המורחב אופ"ק פלוס כדי להציג לעולם מצג של עסקים כרגיל. שבע המדינות המובילות בארגון, ובהן ערב הסעודית, עיראק ורוסיה, סיכמו על העלאת מכסות הייצור בחודש יולי ב-188 אלף חביות ביום. זוהי הפעימה הרביעית ברציפות של הגדלת מכסות, שנועדה לכאורה להרגיע את השווקים ולבלום את התייקרות הדלק. אלא שמאחורי ההצהרות החגיגיות מסתתרת מציאות עגומה ומביכה: ההחלטה הזו שווה פחות מהנייר שעליו היא נכתבה.

הסיבה לכך אינה קשורה לחוסר רצון של הסעודים, אלא לעובדה הפיזית הפשוטה שמיצר הורמוז חסום כמעט לחלוטין מאז סוף פברואר בעקבות המלחמה בין ארצות הברית לאיראן. חמישית מאספקת הנפט העולמית, כ-20 מיליון חביות ביום, פשוט תקועה במפרץ הפרסי ללא יכולת תנועה. חברות הארגון יכולות לחתום על איזה ניירות שירצו, אך בפועל תפוקת הקרטל קרסה באפריל ל-33.19 מיליון חביות בלבד, לעומת כמעט 43 מיליון חביות לפני פרוץ המשבר. כפי שהיטיבו להגדיר זאת אנליסטים בכירים בבנקי ההשקעות, ההשפעה הפיזית של החלטת אופ"ק היא אפס עגול. הסעודים, הכוויתים והעיראקים פשוט לא מסוגלים להביא את הסחורה הפיזית לקונה.

המשבר הנוכחי מייצר פאניקה של ממש בבירות העולם ובשווקים הגלובליים המרכזיים. בסין ובהודו, שתי הצרכניות הגדולות ביותר של הנפט הגולמי מהמפרץ, בתי הזיקוק מתחילים לגרד את תחתית החביות של המאגרים האסטרטגיים ומחפשים נואשות אלטרנטיבות יקרות במערב אפריקה ובאמריקה הלטינית. באירופה, שגם כך סובלת מחולשה כלכלית ממושכת ומחירי אנרגיה גבוהים מאז הנתק הכפול מרוסיה, מבינים שגל אינפלציה חדש ואכזרי נמצא מעבר לפינה וישפיע ישירות על כיסו של הצרכן.

בינתיים, בוושינגטון, הנשיא דונלד טראמפ ממשיך לפזר הצהרות לוחמניות ומבטיח שהסכם קרוב מתמיד, תוך שהוא מבהיר לעיתונות הכלכלית שהוא זה שמנהל את ההצגה ומנסה לרסן את המהלכים הצבאיים הדרמטיים. אלא שהשווקים לא קונים את הרטוריקה האופטימית הזו, ומעדיפים לתמחר את הסיכון האמיתי של פיצוץ אזורי כולל שישאיר את המיצרים סגורים שבועות ארוכים קדימה.

אם לא די בצרות האלה, המבנה הפנימי של אופ"ק עצמו חווה טלטלות קשות. פרישתה הדרמטית של איחוד האמירויות מהארגון בתחילת מאי, אחרי כמעט שישים שנה של חברות, סדקה לחלוטין את החזית המאוחדת של יצרניות הנפט הערביות. התוצאה היא שוק חסר רסן שבו ההיצע הפיזי בפועל קורס, הביקוש העולמי לוחץ, והצהרות דיפלומטיות על הגדלת מכסות משמשות בעיקר כפלסטר קטן על פצע פתוח ומדמם. עד שהמיצרים לא יפתחו מחדש לתנועה חופשית ובטוחה של מכליות, כל מספר שהשרים באופ"ק יזרקו לחלל האוויר כנראה צפוי להישאר בגדר משאלה תיאורטית בלבד.