שיא של כל הזמנים בייצוא נפט מארה"ב

בזמן שמיצר הורמוז חסום והמזרח התיכון הפסיק לספק נפט וגז לעולם, יותר מ-60 מכליות ענק עושה את דרכן לחופי טקסס ולואיזיאנה להעמיס נפט גולמי, דלק סילוני וגז טבעי מונזל (LNG) למכירה בעולם.

האמריקני הממוצע נאנק תחת האינפלציה, שקיימת מאז מגפת הקורונה והתעצמה עוד יותר עם הזינוק במחירי הדלק בזמן המלחמה עם איראן. אבל חברות הנפט והגז מרוויחות הון עתק, ונכון לעכשיו, הן בין המנצחות הגדולות של המלחמה.

נתונים חדשים של מינהל המידע לאנרגיה האמריקני (EIA) שפורסמו ב"וול סטריט ג'ורנל" חושפים כי ייצוא הנפט ומוצריו מארה"ב הגיע בשבוע האחרון לשיא של כל הזמנים: 12.9 מיליון חביות ביום.

מדובר בנתון הגבוה פי שלושה מהתקופה שקדמה למלחמה, עדות לכך שהעולם – ובמיוחד אירופה ואסיה – משווע לתחליף יציב לנפט ולגז מהמזרח התיכון.

המלחמה בין ארה"ב וישראל לאיראן, ובעיקר, המצור הכפול על מיצר הורמוז, גרמו לצניחה בייצוא הנפט והגז מהאזור. לפני המלחמה, עברו במיצר כחמישית עד רבע מאספקת הנפט העולמית; כרגע תקוע בו כ-10% מהנפט בעולם.

התחליפים העיקריים לנפט הערבי והאיראני הם רכישת נפט מרוסיה והגרורות שלה באסיה - או מארה"ב, ומוונצואלה, שארה"ב "סיפחה" לעצמה את הנפט שלה. ישראל קונה את רוב הנפט מרוסיה; באסיה ואירופה לא רוצים בכך, מסיבות פוליטיות.

וכך, מדינות אירופה ואסיה נאלצות להגדיל את רכישת הנפט מארה"ב. יפן ייבאה עד כה כ-95% מהנפט שלה מהמזה"ת; גם דרום קוריאה נשענת עליו. שתי המדינות חתמו לאחרונה על עסקאות אנרגיה עם חברות אמריקניות בהיקף של 56 מיליארד דולר.

באיחוד האירופי ובבריטניה רכשו עד המלחמה כ-18% מהנפט ממדינות ערביות. מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, אירופה החליפה את הנפט הרוסי באמריקני, ורכשה מארה"ב כ-15% מהנפט שלה, עוד לפני המלחמה עם איראן.

נפט בארה"ב. צילום: Gina Dittmer, אושר לשימוש חופשי כ-Public Domain

כעת, הנפט האמריקני מחליף גם את הנפט הערבי. סוכנות רויטרס מדווחת כי ארה"ב מייצאת מדי יום כ-2.4 מיליון חביות נפט לצרפת, גרמניה והולנד לבדן. ההערכה היא שקרוב למחצית מייצוא הנפט האמריקני מגיע לאירופה. 

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שעומד מול רוב מוחץ בציבור האמריקני והעולמי המתנגד גם למנהיגות שלו וגם למלחמה, מנופף בזינוק במכירות הנפט והגז כהישג אסטרטגי ראשון במעלה, וכמה שהוא מגדיר כ"דומיננטיות אנרגטית".

אך למרות הנתונים המרשימים, הדרך של ארה"ב להחליף באופן מלא את המזרח התיכון כמקור העולמי העיקרי לנפט וגז רצופה אתגרים טכנולוגיים ותשתיתיים.

רוב בתי הזיקוק באסיה ואירופה נבנו עבור נפט "כבד וחמוץ" (עשיר בגופרית) המאפיין את המזרח התיכון. ואילו הנפט האמריקני הוא ברובו "קל ומתוק". הסבת בתי הזיקוק היא תהליך יקר, שעשוי להימשך שנים.

שדות נפט וטחנות רוח בטקסס, ארה"ב. צילום: Formulanone. אושר לשימוש חופשי במסגרת Creative Commons

ישנן גם מגבלות פיזיות: הנמלים בטקסס ובלואיזיאנה מתקרבים לקצה גבול היכולת שלהם בהעמסת נפט. פרויקטים חדשים להרחבת נמלים וטרמינלים בארה"ב צפויים להגיע לתפוקה מלאה רק לקראת שנת 2027.

בנוסף, רכישת נפט וגז מארה"ב היא יקרה בגלל המרחק, שהופך את ההובלה ליקרה יותר. מה גם שמחירי ההובלה הימית נמצאים בעלייה, מאז התקפות הח'ותים על אוניות בים האדום, וזינקו בזמן המלחמה עם איראן.

ולבסוף, באירופה נשמעים קולות דאגה מהתלות הפוליטית שהנפט עשוי ליצור בארה"ב. באיחוד, המנסה לבנות כיום ברית שתחליף את נאט"ו, חוששים כי וושינגטון תשתמש באנרגיה לכפות את עמדות טראמפ בנוגע לאקלים, המכסים, גרינלנד או איראן. 

ארה"ב הייתה בעבר יבואנית כבדה של נפט וגז, למרות שתמיד היו לה גם קידוחים משלה. אבל בעשור האחרון היא הפכה ליצואנית, בזכות מהפכת הפצלים (Shales)

שדה נפט בכוויית. צילום: Lokantha, אושר לשימוש חופשי

חלק מהגז והנפט נמצאים בשכבות סלע שנחשבו בעבר לבלתי-נגישות. אבל האמריקנים משתמשים כיום בטכנולוגיית הסדיקה ההידראולית (Fracking) לקידוח אופקי, המאפשרת להם להשתמש גם ברזרבות הללו, ובכך מגדילות בהרבה את המלאים.

בטווח הארוך, באירופה ובאסיה מאיצים את המעבר לאנרגיה מתחדשת ונקייה (קולטנים סולאריים, טחנות רוח), ולאנרגיה גרעינית. זאת, בין השאר, כדי למנוע את החלפת התלות ברוסיה ומדינות ערב בתלות בארה"ב.

אבל בטווח הקצר, אין לעולם ברירה, אלא להישען על צינור החמצן האמריקני. יש מי שטוענים כי וושינגטון כבר אינה ה"שוטר של העולם"; אבל כרגע, היא הפכה לתחנת הדלק המרכזית שלו.