הספדתם את מנוע הבנזין? מחקר חדש מאזורנו עשוי לאפשר דלק ירוק

בשנים האחרונות נדמה היה שהגורל של מנוע הבערה הפנימית נחתם סופית. שורה של ועידות אקלים, רגולטורים נלהבים ויצרניות רכב מיהרו להכריז על חשמול מלא, כולם התחרו מי ירקוד ראשון על קברו של מנוע הבוכנה הוותיק. אלא שבמציאות, החלפת צי רכב עולמי של כמעט מיליארד וחצי מכוניות אינה מהלך שמתרחש בהינף החלטת ממשלתית. מחירי הרכב החשמלי, צווארי בקבוק ברשתות החשמל ואיטיות פריסת עמדות הטעינה – בייחוד בערים צפופות – מבהירים שמנועי בערה ישארו איתנו עוד שנים ארוכות. הדילמה האמיתית, אם כן, אינה בהכרח להחליף את המכונית כולה, אלא לשנות את מה שמזינים לתוכה.

מחקר שפורסם במאי שעבר, של מכון המחקר למדעים והנדסה באוניברסיטת שארג'ה שבאיחוד האמירויות, בשיתוף עם אוניברסיטת מיניה המצרית ושפורסם בכתב העת המדעי Thermal Science and Engineering Progress. הציג סדרת תערובות דלק היברידיות דלות-פחמן בשם HyperFuel, בדירוגי אוקטן שנעים בין 95 ל-102. המטרה כאן לייצר דלק תואם לחלוטין לתשתיות הקיימות, המאפשר להפחית את פליטות הפחמן בצי הרכב הקיים, בספורט מוטורי ואף בתעופה קלה, מבלי לדרוש מבעלי הרכב להשקיע הון ברכישת רכב חדש או לבצע התאמות מכניות במנוע.

הבסיס הטכנולוגי של הפיתוח טמון בחיבור בין זיקוק נפט מסורתי לבין כימיה ירוקה מתקדמת. החוקרים שילבו מקטעי נפט קונבנציונליים, דוגמת בנזין מתהליך פישר-טרופש ונפטא, יחד עם ביו-איזופרופנול, המיוצר מתסיסת ביומסה בתהליך המכונה ABE. אולם גולת הכותרת היא הופעת בכורה של תוסף חדשני בשם מתיל אסתר של דימט (MED). התרכובת הזו התגלתה כמשפרת אוקטן יוצאת דופן עם מספר אוקטן מחקרי של 131.5 ומספר אוקטן מנועי של 120. בבדיקות מעבדה קפדניות התערובות הציגו עמידות גבוהה במיוחד מפני דפיקות מנוע, יציבות חמצונית מרשימה, ורמות נמוכות במיוחד של גופרית ובנזן.

הניסיון להחליף נפט בנוזלים חלופיים אינו רעיון חדש. כבר בתחילת המאה העשרים תכנן הנרי פורד את דגם מודל T לפעול על אתנול, ובמלחמת העולם השנייה פותח תהליך פישר-טרופש בגרמניה להפקת דלקים סינתטיים מפחם. אלא שהפעם, הלחץ האקלימי והגיאו-פוליטיקה הגלובלית הופכים את הדלקים המשולבים לזירת קרב עולמית.

באירופה, גרמניה הובילה מאבק עיקש מול האיחוד האירופי וכפתה החרגה מפורשת שתאפשר מכירת מנועי בעירה פנימית גם אחרי שנת 2035, בתנאי שיוזנו בדלקים סינתטיים ניטרליים. בהודו הממשלה האיצה את חובת מהילת האתנול בבנזין ל-20 אחוזים כבר בשנה הנוכחית כדי לקצץ את תלותה ביבוא נפט גולמי. במקביל, בסין, לצד ההובלה המוחלטת בייצור סוללות, ענקיות רכב מקומיות דוגמת ג'ילי משקיעות מיליארדים במנועי שריפה פנימית הפועלים על מתנול ושוברות שיאי נצילות תרמית. אפילו בישראל, מנוע הבנזין ימשיך לנסוע בכבישים עוד שנים ארוכות, והצורך בדלקים נקיים יותר הוא הכרח מעשי ולא רק תיאורטי.

אלא שלמרות הנתונים המבטיחים במעבדה באמירויות, עדיין מוקדם לחגוג במשאבות הדלק. המרחק בין מחקר לבין הפקה מסחרית של מיליוני ליטרים נמדד בכדאיות כלכלית. החוקרים עצמם מודים כי כדי שהדלק יגיע לתחנות, יידרשו הערכות טכנולוגיות וכלכליות מקיפות, פריסת שרשראות אספקה חדשות של ביומסה, ומעל הכל – ניתוח מחזור חיים מלא שיוכיח כי תהליך הייצור אינו פולט יותר פחמן ממה שהוא חוסך.

עד שזה יקרה, מנוע השריפה הפנימית אולי הוכיח שעדיין מוקדם לכתוב עליו הספדים, אך שעון החול לקראת השינוי ממשיך לזרזף חול, ואם הטכנולוגיה של המנועים החשמליים תצליח להגיע למסה קריטית וליעילות מקבילה לזו של מנועי בנזין, הדלק הזה, ירוק ככל שיהיה עשוי לא להצליח להציל את תעשיית הנפט המפרצית.