"בעלי קרקעות מוכנים שיוקם אצלם כור גרעיני, רק לא שדה סולארי" – הישראלים שמייצרים אדמות חשמליות בארה"ב

בשנת 2024, כשאיתמר סרוסי ניהל את הפעילות האמריקאית של חברת אנרג'יקס הישראלית, הוא טיפל בעסקת ענק שנועדה לקדם אספקת חשמל סולארי בהיקף עצום של 1.5 ג'יגה וואט מול ענקית הבינה המלאכותית גוגל. ההנחה היתה שחברות כמו גוגל רוכשות פרויקטים של חשמל סולארי ואגירה כדי לסייע להן לעמוד ביעדי הפחתת פליטות הפחמן. אלא שתוך כדי המשא ומתן הוא חש שינוי בטון.

"פתאום התחילו לדבר איתנו אחרת," משחזר סרוסי. "אמרו לנו: 'תשמע, הצריכה שלנו עולה בצורה דרמטית, ואנחנו מחפשים פתרונות שהם לא רק ירוקים אלא כאלה שמספקים חשמל 24/7 ברמת זמינות גבוהה ביותר'. שם נפל לי האסימון: העולם צועד לעבר מציאות שונה לחלוטין, והפתרון היחיד שעונה על הדרישות האלה הוא אנרגיה גרעינית".

הרגע הזה הוביל את סרוסי, ביחד עם שותפו יהונתן רסקין שניהל את הפיתוח העסקי הגלובלי באנרג'יקס, להקים ב-2025 את חברת ארכביה (Arcvia). השניים לא פנו לפתח פיזיקה גרעינית או לייצר כורים בעצמם. "אנחנו אנשי פרויקטים, לא אנשי טכנולוגיה," מסביר רסקין, "מה שאנחנו יודעים לעשות היטב זה להביא פרויקטים של תשתיות לקו הסיום".

חוזים ארוכי טווח

למרות שהם עדיין לא פועלים על אדמת ארה"ב (ומעטים מהם פועלים במקומות אחרים בעולם), כורים גרעיניים מודולריים קטנים (SMR) נחשבים לאחת ההבטחות הגדולות של עולם האנרגיה. הכורים נועדו לענות על כל הבעיות של קודמיהם – הכורים הגרעיניים הגדולים – הם בטוחים לשימוש, הם זולים הרבה יותר, זמני ההקמה נמדדים בחודשים. רוב הרכיבים מיוצרים במפעלים והם מגיעים לשטח מוכנים לשימוש. כור SMR בודד יכול לספק עשרות מגאוואטים וניתן לצרף כמה כורים זה לזה כדי להגיע להספק משמעותי.

הפורמט הקטן מאפשר להציב את הכורים בסמוך לצרכני הקצה, במודל Co-location: חוות השרתים מוקמת צמוד לכור ה-SMR ולא נדרשת הולכה למרחקים גדולים. בשנת 2025, לפי נתוני איגוד רוכשי האנרגיה האמריקאי CEBA, נחתמו בארה"ב הסכמים לרכישת חשמל גרעיני בהיקף של יותר מ-40 טרה וואט – היקף שחלף על פני האנרגיה הסולארית והרוח גם יחד.

כל זה מתרחש  ל רקע תמיכה פוליטית ורגולטורית בוושינגטון. הממשל האמריקאי הגדיר יעד דו-מפלגתי להגדלת הספק האנרגיה הגרעינית של ארה"ב פי ארבעה עד שנת 2050 – מ-100 ג'יגה וואט כיום ל-400 ג'יגה וואט. במסגרת זו, פרסם הבית הלבן שורה של צווים נשיאותיים המיועדים לקצר את תהליכי הרישוי, לעודד הקמת אתרי ניסוי לכורים קטנים במעבדות לאומיות (כמו מתקן DOME באיידהו), ולהקצות מיליארדי דולרים לחיזוק שרשרת אספקת הדלק הגרעיני המועשר (HALEU) כדי להפחית את התלות ביבוא מרוסיה.

בינתיים ענקיות הטכנולוגיה ממהרות לחתום על הסכמים ארוכי טווח: גוגל חתמה על עסקה מול Kairos Power לפיתוח צי כורים קטנים בהספק כולל של 500 מגה וואט, אמזון השקיעה מאות מיליוני דולרים בחברת X-energy לפיתוח פרויקטים בהספק של ג'יגה וואטים ומטא חתמה הסכמים מול Oklo ו-TerraPower. מיקרוסופט אף הלכה צעד אחד רחוק יותר והתחייבה לרכוש חשמל למשך 20 שנה מתחנת הכור הגרעיני הוותיק באי שלושת המיילים, שזכור מאחד מאסונות הגדולים בהיסטוריה של המדינה. תחנות כוח גרעיניות חזרו לאופנה.

זו הסיבה שארכביה מתמקדת אך ורק בקידום פרוייקטי SMR. יש הרבה לקוחות שרוצים להקים כורי SMR, כולל החברות הטכנולוגיות המפתחות את הפיזיקה של הכורים - כמו NuScale, Oklo הנתמכת על ידי סם אלטמן, או TerraPower של ביל גייטס, אבל איתור הקרקע להקמת הכורים היא מעבר ליכולותיהן. "אנחנו רואים פה באמת פוטנציאל מאוד מאוד גדול לצמיחה ולתפיסת נתח שוק", אומר סרוסי, "להערכתנו אנחנו כבר אחד השחקנים המובילים בנישה הזאת בארצות הברית והשוק הזה הולך לגדול בצורה משמעותית".

רכישת קרקע והכנתה לבניית כור גרעיני מחייבות בדיקות גיאולוגיות מורכבות, השגת זכויות מים לקירור, הסכמי חיבור לרשת החשמל, ובנוסף - עמידה בדרישות הקשוחות של הוועדה לאנרגיה אטומית בארה"ב (NRC). ואחרי כל זה צרך להשיג את הסכמת הקהילה המקומית. תהליך כזה עשוי להימשך שנים ארוכות, ובסופו קיים סיכון ממשי שהאתר ייפסל.

כאן בדיוק נכנסת ארכביה שמנהליה צברו ניסיון רב בפיתוח קרקעות לצורך פרוייקטי חשמל. החברה מאתרת קרקעות בעלות פוטנציאל, לעיתים שטחי תעשייה נטושים (Brownfields), ומבצעת את עבודת השטח הסיזיפית: הבטחת זכויות הנדל"ן והמים, קידום הרישוי מצד ה-NRC, מו"מ מול רשויות התכנון המקומיות ותשתיות המים והחשמל, וקבלת הסכמת הקהילה. כאשר כל הסיכונים באתר סולקו (De-risked), הוא מוגדר "קרקע חשמלית" (powered land) ואז חברת הכורים או ענקית הטכנולוגיה יכולות להיכנס במינימום סיכון. בינתיים שווי הקרקע זינק בעשרות אחוזים אם לא למעלה מזה, והוא משאיר תשואה נאה בידי היזמים.

מגמה חדשה בהשקעות

נראה שהעסקים של ארכביה מתנהלים בינתיים במלוא הקיטור. "כשמדברים על SMR, הגדרה של ריאקטור בודד נעה בין 50 ל-300 מגה וואט," מסביר סרוסי. "אבל על אתר אחד מקמים כמה יחידות, כך שבפועל אנחנו מדברים על מתחמים של 600 מגה וואט עד 1.2 ג'יגה וואט. כיום החברה מחזיקה באופציות וזכויות על צבר של מעל 20 אלף דונם של קרקעות בשווקים הכי אסטרטגיים בארצות הברית – באזורים שבהם הביקוש לחשמל ולחוות שרתים הוא הגבוה ביותר, כמו בצפון-מזרח המדינה".

לדברי רסקין, החברה אינה מסתפקת בשטח המצומצם הנדרש עבור ה-SMR עצמו, אלא רוכשת מראש מתחמים נרחבים המאפשרים גמישות תכנונית: "אנחנו לוקחים מראש קרקע נוספת כדי לאפשר הקמה בקו-לוקיישן של חוות שרתים בצמוד לכור או של שילוב של מערכות אגירת אנרגיה בסוללות לתקופת הביניים עד שהכור יושלם".

המודל העסקי מתבסס על מכירת האתר כשהוא מוכן לחלוטין לבנייה (Turnkey) לידי חברות חשמל או יצרניות אנרגיה עצמאיות (IPPs), שייטלו על עצמן את ההקמה והתפעול. כיום מעסיקה החברה 7 עובדים ומתכננת להתרחב ל-15 עד 20 עובדים בשנה הקרובה.

מימון הפעילות החל מהון עצמי של המייסדים, והתרחב בגיוסים שבהם נכנסו משקיעים בולטים. כשאיש העסקים יוסי סגול, מבעלי כתר פלסטיק לשעבר ומי שנמנה עם משקיעי העוגן של אקונרג'י מתחילת דרכה ועד להנפקתה בבורסה. ההשקעה שלו, שמוערכת במיליוני דולרים לפי שווי חברה של עשרות מיליוני דולרים, מסמנת כניסה לאחד מהתחומים הלוהטים בזירת ההשקעות באנרגיה. אליו גם הצטרפו אמיר לזר, לשעבר מנכ"ל בנק לאומי למשכנתאות, ואבי חורי, לשעבר סמנכ"ל הכספים של כתר פלסטיק.

ההשקעה הזו מצטרפת להשקעות נוספות באנרגיה של גופים מוסדיים כמו  מגדל שוקי הון, שאף השיקה קרנות נאמנות ייעודיות המתמקדות בחברות אנרגיה ואנרגיה מתחדשת, וקרן ג'נריישן קפיטל שממשיכה להרחיב את תיק ההשקעות שלה בתחומי האנרגיה והתשתיות בישראל באמצעות חברות הבת פאוורג'ן ובלוג'ן. יש פה מגמה, והיא ברורה.

 הקהילות שמסרבות לסולארי

אחת התופעות המעניינות ביותר שבהן נתקלים היזמים בשטח היא השינוי ביחס של הציבור האמריקאי לאנרגיה גרעינית, בייחוד בהשוואה לאנרגיה ירוקה שנתפסת תמיד כבריאה יותר. "אנשים תמיד מופתעים מזה, אבל בארה"ב יש כיום התנגדות ציבורית מטורפת דווקא לפרויקטים סולאריים," מספר סרוסי. "בפרויקטים כאלה נתקלנו לעיתים קרובות ביחס שלילי מאוד מהתושבים. לעומת זאת, ב-SMR אנחנו רואים אהדה וקבלה שלא ראינו מעולם. יש לנו אפילו בעלי קרקעות שחתמו איתנו על הסכמי אופציה והתעקשו להכניס סעיף מפורש בהסכם: 'מותר לכם להקים פה SMR, אבל אנחנו לא מוכנים שתשימו פה פאנלים סולאריים'."

"אנחנו מראש הולכים לפתח פרויקטים במקומות שרוצים אותנו", אומר רסקין. לדבריו הסיבה לאהדת התושבים טמונה בערך הכלכלי הישיר שהכורים מייצרים לקהילה המקומית: "פרויקט SMR בודד צפוי לייצר כ-250 מקומות עבודה קבועים ואיכותיים בשכר גבוה. בשונה משדה סולארי שעומד ריק מאדם, תחנה גרעינית היא מנוע צמיחה אזורי. בארה"ב פועלים כיום כ-100 כורים ותיקים. עבור תושבים רבים בפנסילבניה או בוורג'יניה, אנרגיה גרעינית היא לא מושג מאיים – אבא שלהם או סבא שלהם עבדו בתחנה כזו 30 שנה ויצאו ממנה לפנסיה מכובדת".

גם החשש של רשויות התכנון המקומיות מעליית מחירי החשמל בעקבות הקמת חוות השרתים משחק לטובת הכורים. "כשאנחנו מדברים עם וועדות התכנון, הם אומרים לנו: 'אם יגיע קודם כל ה-SMR, נשמח לאשר אותו מפני שהוא מוסיף כושר ייצור חדש לרשת ומוריד את הלחץ ממחירי החשמל לתושבים'," מוסיף סרוסי.

הציפייה לעשור הגרעיני

כיום מותקנים בארה"ב כ-100 ג'יגה-וואט של אנרגיה גרעינית. יעד משרד האנרגיה האמריקאי (DOE) הוא להגיע ל-400 ג'יגה-וואט עד שנת 2050, כאשר רוב התוספת מתוכננת להגיע מטכנולוגיות SMR. בעוד שברוסיה ובסין כבר פועלים כורים קטנים, בעולם המערבי הפרויקטים הראשונים נמצאים בשלבי הקמה מתקדמים – כמו הכור של GE Hitachi בקנדה ופרויקט Natrium של ביל גייטס בוויומינג.

"כשהתחלנו לדבר על זה באמצע 2025, רוב האנשים שאינם מהתחום חשבו שאנחנו קצת משוגעים," אומר רסקין. "אבל כיום כולם מבינים שאין שום דרך לענות על הביקוש האדיר של מהפכת הבינה המלאכותית ללא הרחבה מסיבית של האנרגיה הגרעינית. השוק הזה הולך לצמוח בקצב חסר תקדים, ואנחנו נמצאים בדיוק בצומת שבו התשתיות והחשמל נפגשים."

על אף ההתלהבות והתזזית בשוקי ההון, תעשיית ה-SMR עדיין מתמודדת עם מכשולים. בניית כור גרעיני, גם אם הוא קטן ומודולרי, נותרה משימה הנדסית ורגולטורית כבדה. למעט פרויקטים ממשלתיים בסין וברוסיה, אף חברה מערבית טרם הפעילה כור SMR מסחרי מלא המחובר לרשת החשמל. במקום המתקדם ביותר נמצאת GE Vernova בשיתוף Hitachi, שהחלה בבנייה פיזית של כור מדגם BWRX-300 בקנדה, עם צפי חיבור לרשת לקראת שנת 2030. רוב החברות האחרות נמצאות עדיין בשלבי תכנון, רישוי מוקדם או עבודות עפר ראשוניות.