פי 100 יותר יקר: בגוגל מקרקעים את פרוייקט חוות השרתים בחלל

מרוץ החימוש של הבינה המלאכותית זולל חשמל בקצב מסחרר, ויזמי הטכנולוגיה כבר מפנטזים על הצבת שרתים במסלול סביב כדור הארץ כדי ליהנות מאנרגיית שמש אינסופית. אלא שראש תחום האנרגיה של חוות השרתים בגוגל, אמנדה פיטרסון קוריו, מחזירה את התעשייה לקרקע המציאות: עלויות השיגור והתחזוקה בחלל עדיין אסטרונומיות, והפתרון למשבר האנרגיה נמצא ממש כאן למטה, בשדרוג רשתות החשמל המיושנות.

מאחורי הקלעים של המודלים החכמים מסתתרת בעיה פיזיקלית ותשתיתית כבדת משקל: מחסור חמור בחשמל ובמים לקירור. ככל שחוות השרתים הופכות למפלצות אנרגיה הזוללות גיגה-ואטים בקצב שמזכיר ערים שלמות, החלו לצוץ בעמק הסיליקון רעיונות שנשמעים כמו מדע בדיוני.

הנועז שבהם הוא שיגור של חוות שרתים לחלל החיצון, שם יוכלו לקצור אנרגיה סולארית רציפה ללא הפרעות של עננים או לילה. אלא שדווקא מתוך גוגל, אחת מחלוצות המחשוב העולמיות, נשמעת כעת צפירת הרגעה מפוכחת במיוחד.

אמנדה פיטרסון קוריו, העומדת בראש מערך האנרגיה של חוות השרתים בגוגל, הבהירה השבוע בכנס טכנולוגי כי הקמת מרכזי נתונים במסלול לווייני עלולה לעלות עד פי מאה מהקמתם על פני כדור הארץ. לדבריה, לפני שהאנושות ממהרת לחפש פתרונות מחוץ לאטמוספירה, עליה למצות את האפשרויות הקרקעיות. הצהרה זו בולטת במיוחד על רקע העובדה שגוגל עצמה בוחנת את הנושא במסגרת פרויקט המחקר Suncatcher, ואף שיגרה באחרונה לוויין ניסוי קטן הנושא שבבי בינה מלאכותית שבנתה יחד עם חברת Planet Labs.

הפער בין החזון להיתכנות כלכלית נשען על מתמטיקה של הנדסת חלל. מחקרים פנימיים של גוגל מצביעים על כך שמחשוב בחלל הופך לתחרותי מול חוות שרתים קרקעיות רק כאשר עלות השיגור צונחת לרמה של כ-200 דולר לקילוגרם, יעד שאולי יושג באמצע העשור הבא אם חללית ה-Starship של אילון מאסק תעמוד בציפיות. כיום, מעבר למחירי השיגור הגבוהים, האתגר האמיתי הוא תפעולי: על פני האדמה, טכנאי יכול להחליף שרת תקול או לשדרג כרטיס מסך בתוך דקות. בחלל, כל תקלה בחומרה דורשת משימת שיגור מורכבת או השבתה מוחלטת של הציוד, לצד הצורך במיגון כבד מפני קרינה קוסמית ומערכות פליטת חום מורכבות שפועלות בריק המוחלט.

הדרמה האמיתית היא על הקרקע

למרות הספקנות של פיטרסון קוריו ומנכ"ל OpenAI סם אלטמן, שהגדיר את הרעיון כבלתי מעשי בתנאים הנוכחיים, השוק רוחש פעילות. אילון מאסק טוען כי SpaceX תוכל להקים חוות שרתים בחלל כבר בשנים הקרובות, מייסד אמזון ג'ף בזוס חוזה מתקנים חלליים בהספק של גיגה-וואט בתוך עשור, וחברות הזנק כמו Starcloud כבר שיגרו שבבים של אנבידיה למסלול ניסיוני. גם בסין מקדמים תוכניות שאפתניות להקמת תחנות כוח סולאריות בחלל שישדרו אנרגיה לכדור הארץ ויתמכו במערכי מחשוב לווייניים.

אולם מבט השוואתי על שוקי האנרגיה בעולם מלמד שהדרמה האמיתית מתרחשת על הקרקע. באמריקה, כפי שמדגישה פיטרסון קוריו, הבעיה אינה מחסור בכושר ייצור חשמל, אלא צווארי בקבוק בירוקרטיים ותורים אינסופיים לחיבור פרויקטים חדשים לרשת ההולכה. רשת החשמל האמריקאית מנוצלת בממוצע בכ-55 אחוזים בלבד מיכולתה, משום שהיא מתוכננת לעמוד בשיאי ביקוש נקודתיים. כדי לפתור זאת, גוגל משלמת מראש על שדרוגי רשת לתקופות של עד עשרים שנה ומפתחת מערכות בינה מלאכותית שמקצרות את זמני הבדיקה של חיבורי הרשת.

חשוב להדגיש שגוגל לא עושה זאת מטוב ליבה ונדיבותה בלבד. החברה נמצאת, כמו כל שותפותיה לתעשייה, בעין הסערה הציבורית. למעשה חלק ניכר מבחירות האמצע שנערכו בשבוע שעבר והסתיימו בניצחון מוחץ של הדמוקרטים נסבו על נושאי AI למיניהם - מרגולציה ועד זלילת החשמל מזניקת המחירים - של מרכזי הנתונים. במדינות רבות הנבחרים מקרב המחוזות ניצחו כי התושבים פשוט לא רוצים שום דאטה סנטר זולל חשמל ואיכות חיים במחוז שלהם.

חוות שרתים תת-ימיות

באירופה, מדינות כמו אירלנד וגרמניה כבר מגבילות הקמת חוות שרתים חדשות בשל העומס על תשתית החשמל המקומית, בעוד שבהודו נרשמת תנופת בנייה אדירה של מרכזי נתונים הנשענים על שילוב מואץ של שדות סולאריים ענקיים ואגירה. גם בישראל, שבה צומחת תעשיית ענן מקומית בעקבות כניסת ענקיות הטכנולוגיה, רשת ההולכה הארצית מתקשה להדביק את קצב הביקושים ולקלוט אנרגיה מתחדשת מהדרום למרכזי הצריכה.

הניסיון למקם שרתים בסביבות קיצוניות אינו חדש, והוא נשען על עשור של ניסויים הנדסיים נועזים. הבולט שבהם היה פרויקט Natick של מיקרוסופט, שבמסגרתו הוטבעו מכולות שרתים אטומות בקרקעית הים מול חופי סקוטלנד כדי לנצל את מי האוקיינוס הקרים לקירור טבעי ולחסוך בצריכת החשמל. סין לקחה את הרעיון צעד קדימה והקימה חוות שרתים מסחריות תת-ימיות במשקל אלפי טונות מול חופי האי היינאן.

המעבר מהים אל החלל נועד לפתור משוואה הפוכה: בעוד שהאוקיינוס מציע קירור מצוין אך מחייב חיבור כבלים יקר לחוף, החלל מציע אנרגיית שמש רציפה בעוצמה גבוהה פי כמה מזו שעל פני הקרקע, אך מציב סיוט הנדסי של פיזור חום. בהיעדר אוויר או מים שיספגו את החום האדיר שפולטים שבבי הבינה המלאכותית, לווייני המחשוב נדרשים להצטייד במערכי רדיאטורים עצומים הפולטים את החום באמצעות קרינת אינפרא-אדום אל החלל הקר, טכנולוגיה שמייקרת ומסבכת כל קילוגרם שמשוגר למסלול. עד שמשוואת העלות הזו תיפתר, עתיד הבינה המלאכותית ימשיך להיות תלוי בעמודי חשמל, בשנאים ובשדות סולאריים על פני כדור הארץ.