היתר בנייה לתחנת הכוח הענקית בשורק – בשורה וכאב ראש

משק האנרגיה הישראלי מתבשר היום על צעד משמעותי באחד הכיוונים המרכזיים שהתוותה המדינה. רשות הרישוי הארצית לתשתיות ומגורים במינהל התכנון העניקה השבוע היתר בנייה רשמי להקמת תחנת הכוח בשורק. התחנה, שצפויה לפעול בהספק רב - עד 900 מגה-וואט - מהווה נדבך מרכזי באסטרטגיה הממשלתית להתמודדות עם הגידול החד בביקוש לחשמל בישראל.

המעבר של הפרויקט משלב התכנון לשלב הביצוע בשטח, הוא קריטי. לאחר שורת אישורים בירוקרטיים ארוכים, קבוצת אדלטק וחברת הביטוח מנורה מבטחים, שזכו במכרז הממשלתי בשיטת BOT (בנה-הפעל-העבר), מחזיקות כעת ב"אור ירוק" חוקי להתחיל בעבודות ההקמה. התחנה תוקם במתחם תשתיות לאומיות על שטח של כ-200 דונם, בין מתקן ההתפלה בשורק לבין מכון טיהור השפכים של גוש דן (השפד"ן), באזור שבו החיבור לתשתיות לאומיות כבר קיים בחלקו.

היקף הבנייה הכולל עומד על כ-10,000 מ"ר. התחנה תפעל באמצעות גז טבעי בטכנולוגיית מחזור משולב, המאפשרת ניצול יעיל של האנרגיה בתהליך ייצור החשמל, ותכלול מערך גיבוי להפעלה בסולר. היתר הבנייה כולל הקמת מערך לייצור חשמל, טורבינות גז וקיטור, מערכות קירור, מתקני טיפול במים, מערכות דלק לגיבוי, מבני בקרה ותפעול ותשתיות לחיבור התחנה לרשת החשמל הארצית.

למה ישראל זקוקה ל-900 מגה-וואט נוספים?

חברת נגה (החברה הממשלתית לניהול מערכת החשמל) מתריעה פעם אחר פעם מפני צמצום מסוכן ברזרבות החשמל של ישראל, במיוחד בחודשי הקיץ הלוהטים. הגידול הטבעי באוכלוסייה, לצד מגמות של חשמול התחבורה (מעבר לרכבים חשמליים), הקמת מתקני התפלה נוספים זוללי אנרגיה, והצמיחה בבנייה – כל אלו מביאים את הביקוש לחשמל לשיאים חדשים מדי שנה.

במקביל, ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך גמילה מפחם. התחנות הישנות בחדרה (אורות רבין) ובאשקלון (רוטנברג) נסגרות או מוסבות לגז טבעי בהוראת הממשלה, במטרה להפחית את זיהום האוויר הכבד שהן מייצרות. הוואקום שנוצר דורש מענה מהיר ויציב, שאנרגיות מתחדשות (כמו אנרגיה סולארית) עדיין אינן יכולות לספק במלואו בשל היעדר תשתיות אגירה מספקות וקשיי הולכה.

על הרקע הזה, אישור תחנת שורק (לצד תחנות נוספות שאושרו לאחרונה כמו דליה 2, קסם, OPC 2 ודוראד 2) נתפס במינהל התכנון כהצלת חירום. התחנה תפעל בטכנולוגיית "מחזור משולב" (קוגנרציה), המנצלת את החום הנפלט מטורבינת הגז כדי להפעיל טורבינת קיטור נוספת, מה שמעלה משמעותית את נצילות הדלק ומפחית את עלויות הייצור. התחנה תכלול גם מערך גיבוי להפעלה בדלק סולר.

במסגרת ההליכים התכנוניים, שודרג הספק התחנה מהתכנון המקורי שעמד על 630 מגה-וואט ל-900 מגה-וואט, מתוך רצון ציבורי למקסם את ייצור החשמל על אותו תא שטח, ללא צורך בתפיסת קרקעות פתוחות נוספות.

רון רקח, מנהל רשות הרישוי הארצית, הדגיש את חשיבות המהירות: "הרשות פועלת כדי לאפשר מימוש מהיר של פרויקטי תשתית לאומיים. ההיתר ממחיש את חשיבות ריכוז הטיפול בפרויקטים מורכבים וקידומם בלוחות זמנים קצרים תוך שמירה על כלל הדרישות המקצועיות והסביבתיות".

שירה ברנד, יו"ר הרשות, הוסיפה: "הבטחת אספקת חשמל סדירה היא תנאי הכרחי לצמיחת המשק ולחוסנה של המדינה. רשות הרישוי הארצית ממלאת תפקיד מרכזי בקידום תשתיות האנרגיה הלאומיות, תוך קיצור משמעותי של הליכי הרישוי והסרת חסמים שמעכבים את מימושם של פרויקטים חיוניים".

"נעילת פחמן" וסולר מזהם

התוכניות להקמת תחנות כוח מבוססות גז נתקלות בהתנגדות של מצד ארגוני הסביבה, ובהם 'מגמה ירוקה', 'אדם טבע ודין' והחברה להגנת הטבע. לטענתם, בעוד העולם המערבי מאיץ את המעבר לאנרגיות מתחדשות ומתחייב לאפס פליטות פחמן עד שנת 2050, הקמת תחנת כוח אדירה המבוססת על גז טבעי (שהוא דלק מאובן הפולט גזי חממה) היא הליכה לאחור. מאחר שהתחנה מוקמת בשיטת BOT ל-25 שנה, משמעות הדבר היא שישראל תהיה "נעולה" בחוזה לרכישת חשמל מזהם לפחות עד שנת 2054. מומחי אקלים מכנים זאת "נעילת פחמן" (Carbon Lock-in) – מצב שבו השקעת ענק בתשתיות פוסיליות היום, תמנע מבחינה כלכלית מעבר לאנרגיה ירוקה מחר, שכן המדינה תהיה מחויבת לשלם ליזמים החזר על השקעתם.

דאגה נוספת נוגעת להגדרת התחנה כ"דו-דלקית". במקרה של תקלה באספקת הגז או מצב חירום ביטחוני שישבית את אסדות הגז בים, התחנה תפעל באמצעות סולר כגיבוי. שריפת סולר בהיקפים כאלה סמוך לאזורים מיושבים (ראשון לציון, פלמחים, נס ציונה) מעוררת דאגה. במינהל התכנון מציינים כי נערכה בחינה סביבתית משלימה, שאושרה על ידי המשרד להגנת הסביבה, אשר קבעה כי גם הפעלה מלאה בסולר אינה צפויה לגרום לחריגה מערכי הסביבה התקינים בכל הנוגע לאיכות האוויר, הגנה על מי התהום ורעש.

סכנת הריכוזיות וצל הגיאופוליטיקה

הפרוייקט נתקל גם בהתנגדות במישור התחרות במשק. קבוצת אדלטק אינה שחקן חדש; היא אחת מיצרניות החשמל הפרטיות הגדולות והחזקות בישראל, ומחזיקה באחוזים ניכרים מתחנות כוח אחרות כמו דוראד, רמת נגב ואשדוד אנרגיה.

בשנים האחרונות המדינה פעלה להפריט את ייצור החשמל ולשבור את המונופול של חברת החשמל, כדי לייצר תחרות שתוריד מחירים לצרכן. זכייתה של אדלטק במכרז שורק העלתה חשש ברשות התחרות ובקרב עמותות אזרחיות. הטענה היא כי הפרויקט מקרב את אדלטק לנתח השוק המקסימלי המותר בחוק לגוף פרטי אחד (20% מייצור החשמל הארצי). הפיכת גוף פרטי ל"מונופול חדש" עלולה בסופו של דבר להוביל להתייקרויות ולמנוע את התחרות המשוכללת שהרפורמה ניסתה לייצר. מאבקים משפטיים סביב סוגיה זו חשפו בעבר סעיפים רגישים במכרז, אשר נועדו לוודא כי החברה לא תחצה את הרף הקריטי שיפגע במשק.

מעל הפרויקט מרחף צל גיאופוליטי כבד: מעורבות סינית כבדה בפרוייקט, שאינה מתקבלת בקלות בעקבות שבעה באוקטובר והמלחמה. תכנונה המקורי של התחנה נשען במידה רבה על שיתופי פעולה עם חברות הנדסה סיניות (חברות EPC – הנדסה, רכש ובנייה) ועל קווי אשראי וערבויות מבנקים בסין. לנוכח העמדה הקרירה עד עוינת שנוקטת בייג'ינג כלפי ישראל מאז תחילת המלחמה, מומחי פיננסים מזהירים כי ייתכנו קשיים משמעותיים בסגירה הפיננסית של הפרויקט. סירוב של בנקים סיניים להעמיד ערבויות או עיכוב בהגעת צוותי עבודה זרים, עלולים לגרום לעיכובים דרמטיים בלוחות הזמנים של הפרויקט, שאמור להתחיל בהפעלה מסחרית כבר ב-2029. במצב שבו כל מגה-וואט חסר יכול להוביל להפסקות חשמל יזומות בסוף העשור, עיכוב כזה הוא בגדר תרחיש מדאיג  עבור משרד האנרגיה.

מבחן התוצאה של משק האנרגיה

אישור היתר הבנייה לתחנת שורק הוא אבן דרך של ממש בפיתוח התשתיות של מדינת ישראל. גודל  התחנה – 10,000 מ"ר בנויים שייצרו חשמל למיליוני צרכנים – מהווה הישג תכנוני חשוב של מינהל הדיור הממשלתי, מינהל הרכש ומשרדי האדריכלים והמהנדסים המעורבים (א.ח אדריכלים ומשרד לודן).

עם זאת, תחילת העבודות בשטח, שכפופה עדיין להשלמת תיאומים טכניים וסביבתיים סופיים מול רשתות החשמל והגז הארציות, תהיה רק תחילת המערכה. כעת תצטרך המדינה, יחד עם היזמים, להוכיח כי הם מסוגלים לצלוח את המהמורות הגיאופוליטיות והפיננסיות, תוך שמירה על כללי משחק תחרותיים ולא ריכוזיים, והקפדה מחמירה על הדרישות הסביבתיות שהוצבו להם.

פרויקט שורק ממחיש יותר מכל את המלכוד הישראלי הקלאסי: הצורך הדחוף לספק ביטחון בסיסי ומיידי (במקרה זה, אספקת חשמל סדירה בלב אזור מתפתח), תוך ניסיון לשלם מחיר נמוך ככל האפשר בזירות הסביבתיות והכלכליות בטווח הארוך. האם התחנה בשורק תירשם כגלגל ההצלה של משק החשמל, או כמונופול מזהם שהיה צריך לעבור מהעולם? התשובה תתברר, ככל הנראה, הרבה לפני שנת 2029.