מהפכה על הנייר? תוכנית האנרגיה החדשה של ישראל ל-2035 נחשפת

משרד האנרגיה והתשתיות פרסם היום (ד') להערות הציבור את טיוטת "התוכנית האסטרטגית הלאומית לאנרגיות מתחדשות לשנת 2035". מדובר במסמך מדיניות מקיף ושאפתני, המנסה לתרגם את הצהרות פוליטיות כלליות לתוכנית עבודה מחייבת. התכנית הזו מגיעה כ-6 שנים לאחר התכנית הקודמת (2020-2030) שפורסמה במהלך כהונת השר יובל שטייניץ ב-2020. התכנית הקודמת הייתה מרשימה אבל ברובה לא יושמה עד היום מבחינת יעדים.

המציאות המקרטעת והיעדים החדשים

לפי נתוני משרד האנרגיה, ישראל נעלה את שנת 2025 עם נתון מאכזב: רק כ-16% מצריכת החשמל הופקה ממקורות מתחדשים (הספק מותקן של כ-8 גיגה-ואט). נתון זה משקף פיגור עמוק מול היעד הממשלתי המקורי שעמד על 20%, מציב את ישראל בתחתית דירוג מדינות ה-OECD, ומהווה כמחצית בלבד מממוצע הייצור העולמי הנוכחי. יש לציין עם זאת שבתכנית הקודמת שפורסמה ב-2020 על ידי המשרד בראשותו של יובל שטייניץ היעד לייצור חשמל ממקורות מתחדשים עמד על כ-13%. עם זאת היעדים האלה עודכנו בהמשך ל-20% ו-30% בסופו של דבר בהחלטת ממשלה מאוקטובר 2020, אך כאמור לא הושגו עד כה.

כדי לתקן את המעוות, התוכנית האסטרטגית החדשה מציבה יעד-על מוגדר של 35% עד 40% ייצור ירוק עד שנת 2035 - כלומר הגדלה בפועל של היקף החשמל ממקורות מתחדשים של כ-5% עד 10% ביחס להחלטת הממשלה מ-2020. כדי לעמוד ברף הזה, נדרש להגיע להספק מותקן של כ-26 גיגה-ואט. המשמעות היא שהמדינה תצטרך להאיץ דרמטית של קצב הפיתוח: מקצב התקנות ממוצע של כ-1 גיגה-ואט בשנה בשנים האחרונות, לזינוק של 1.5 עד 1.9 גיגה-ואט בכל שנה לאורך העשור הקרוב.

בפועל התמהיל יעד המוצע לתוספת של כ-14 ג’יגה-ואט עד שנת 2035 כולל:

• כ-5 גיגה-ואט אגרו-וולטאי
• כ-4.5 גיגה-ואט מתקנים קרקעיים
• כ-4 גיגה-ואט דו-שימוש
• כ-0.5 גיגה-ואט טכנולוגיות נוספות

משנים כיוון: חקלאות, אגירה ובינה מלאכותית

החידוש המרכזי בתוכנית הנוכחית טמון בשינוי התפיסתי של מקורות האנרגיה. בניגוד לשנים עברו, שבהן הנטל הוטל ברובו על גגות בתים ומבני תעשייה, התוכנית מסמנת מעבר למתקנים קרקעיים גדולים ולמערכות אגרו-וולטאיות. מדובר בטכנולוגיה המאפשרת שימוש דו-תכליתי בקרקע: הצבת פאנלים סולאריים מעל שטחים חקלאיים פעילים מבלי לפגוע בגידולים, שילוב המייצר פתרון חלקי למצוקת הקרקעות החריפה בישראל.

בנוסף, על מנת להבטיח אספקת חשמל רציפה ואמינה בכל שעות היממה, התוכנית נשענת על שילוב מאסיבי של מתקני אגירת אנרגיה בסוללות. המהלך מוגדר כחיוני לא רק להפחתת פליטות, אלא בעיקר להבטחת החוסן והביטחון האנרגטי של המדינה בשגרה ובמצבי חירום. יתרה מכך, רשת ירוקה ומבוזרת נחוצה כדי לספק מענה לביקושי העתק המסתמנים במשק, המונעים במידה רבה ממהפכת הבינה המלאכותית (AI) והקמת מרכזי נתונים רחבי היקף הדורשים אנרגיה מסביב לשעון.

המרוץ הגלובלי: העולם דוהר קדימה

בעוד ישראל נאבקת לחצות את רף השליש, השווקים הבינלאומיים המובילים דוהרים קדימה בקצבי ענק. סין, המעצמה המובילה את התחום בפער ניכר, שואפת להגדיל את נתח האנרגיה הנקייה שלה ליותר מ-30% מסך הצריכה הכוללת עד שנת 2035, עם פוטנציאל התקנות פנומנלי של רוח ושמש המכוון להגיע ל-3,600 גיגה-ואט. באירופה, תוכנית REPowerEU השאפתנית מציבה יעד של 42.5% עד 45% אנרגיות מתחדשות כבר בשנת 2030.

הודו, מצדה, עדכנה את יעדיה לשנים הקרובות ושואפת להגיע ל-60% של יכולת ייצור ממקורות שאינם מאובנים עד 2035, ואילו ארה"ב מזרימה מאות מיליארדי דולרים לענף באמצעות חוק הפחתת האינפלציה (IRA), דבר המאיץ את השוק האמריקאי לשיאים חדשים. השוואה זו מבהירה כי מעבר האנרגיה העולמי אינו רק סוגיה סביבתית, אלא מרוץ כלכלי וטכנולוגי אסטרטגי שבו ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור.

המבחן האמיתי: הסרת החסמים

למרות שמיפוי הפוטנציאל הלאומי מצביע על יכולת תיאורטית מרשימה של כ-76 גיגה-ואט בארץ, המבחן האמיתי של התוכנית לא יהיה בגרפים המעוצבים. הוא יימדד ביכולת הממשלה לבצע רפורמות מבניות עמוקות בשטח: קיצור הליכי תכנון ובנייה, שחרור צווארי הבקבוק ברשת ההולכה המקרטעת של חברת החשמל, ויצירת סנכרון אמיתי בין משרדי הממשלה לרשויות המקומיות. ללא הסרת חסמים אגרסיבית, יעד 2035 עלול להצטרף לשורת ההבטחות הלא ממומשות של משק האנרגיה הישראלי.