ארה"ב בדרך לשלש את קיבולת האגירה של סוללות ענק - אך המחאה הציבורית נגד המהלך מתגברת

הסוללות בקנה מידה של תחנות כוח כבר אינן מדע בדיוני: הן הפכו במהירות למרכיב קריטי בתשתית החשמל של ארה"ב, וכמויות עצומות נוספות בדרך. לפי נתוני חברת המחקר Bloomberg NEF, בחמש השנים הקרובות צפויות לקום ברחבי המדינה סוללות חדשות בקיבולת כוללת של כמעט 67 גיגה-וואט (GW) מדובר בכמות שאמורה להזרים לרשת כ-284 גיגה-וואט-שעה (GWh) של אנרגיה אגורה.

אלו מספרים מפלצתיים. אם התחזית תתממש, לארה"ב תהיה בשנת 2030 קיבולת סוללות גדולה פי שלושה בערך מהקיבולת הנוכחית. צמיחה כזו אינה זרה לענף: ב-2020 עמדה הקיבולת הכוללת על 1.5 גיגה-וואט בלבד, ועד סוף 2023 היא כבר קפצה לשיא של 27.3 גיגה-וואט (לפי נתונים עדכניים יותר של גורמים אמריקאים רשמיים, הקיבולת עלתה לכ-21 גיגה-וואט עד אמצע 2024).

האור בקצה המנהרה: טקסס וקליפורניה מובילות

המעבר לאנרגיות מתחדשות, ובעיקר לאנרגיה סולארית, תלוי לחלוטין בסוללות. מדינות רוויות פאנלים סולאריים מייצרות לעיתים קרובות יותר חשמל ממה שהרשת זקוקה לו באותו רגע, והסוללות מאפשרות לשמור את העודפים לשימוש מאוחר יותר – למשל, בשעות הערב כשצריכת השיא עולה והשמש שוקעת.

קליפורניה וטקסס, שתי המדינות המובילות בארה"ב בתחום הסולארי, הן גם אלו שבנו את מרבית מתקני האגירה הענקיים במדינה. היתרונות כבר ניכרים: באביב 2024, מערך הסוללות של קליפורניה כבר היה גדול מספיק כדי להתחיל לדחוק חלק מהשימוש בגז טבעי בשעות הערב הקריטיות. בטקסס, הסוללות סייעו למנוע משברי רשת בקיץ במשך שנתיים רצופות.

לצד הפריחה, גוברת ההתנגדות הציבורית לפרויקטים ענקיים של אגירה. בשבוע שעבר דווח כי התוכניות לבניית מתקן הסוללות הגדול ביותר בניו יורק, בסטטן איילנד, בוטלו בעקבות מחאה ציבורית נלהבת. המקומיים התנגדו לפרויקט בטענה שהוא קרוב מדי לאזורי מגורים ועסקים, והפוליטיקאים שגיבו אותם אף כינו את המתקן "צ'רנוביל קטן".

חששות מדליקות סוללות הולכים ומתפשטים ברחבי ארה"ב, במיוחד לאחר השריפה העצומה במתקן מוס לנדינג (Moss Landing) בקליפורניה בינואר האחרון. אמנם חקירות העלו כי האסון נבע ככל הנראה מתכנון מיושן של הפרויקט, אך הדי הפיצוץ והעשן הרעיל עדיין מהדהדים.

התמיכה הפדרלית והצמא לחשמל: המנועים להמשך

למרות המכשולים, כמה מגמות רוחב צפויות להבטיח שהצמיחה תימשך.

תמריצים פדרליים: "חוק החשבון היפה והגדול" (The One Big Beautiful Bill Act) של הנשיא דונלד טראמפ שמר על התמריצים לאגירת אנרגיה יחסית ללא פגע, זאת לעומת קיצוץ בזיכוי מס לפרויקטים סולאריים ורוח.

הצורך הסולארי: ההתפשטות העקבית של אנרגיה סולארית ברחבי המדינה תיצור בסופו של דבר צורך באגירה גם במדינות נוספות, בדומה למה שקרה בקליפורניה וטקסס.

זינוק בביקוש: החשוב מכל – הביקוש לחשמל מזנק ברמה הלאומית, בין היתר בגלל פריחת הבינה המלאכותית (AI) והקמת חוות שרתים ענקיות. סוללות הן אחת הדרכים הזולות והמהירות ביותר להזרים קיבולת נוספת לרשת.
 

ומה בישראל?

ישראל ממצבת את עצמה כשחקנית משמעותית בעולם אגירת האנרגיה, כאשר המדינה נמצאת במסלול להשגת יעד האגירה שלה לשנת 2030, ואף לעקוף אותו, הרבה לפני המועד המתוכנן. מטרת משרד האנרגיה והתשתיות היא להגיע לשימוש של 30% אנרגיה מתחדשת עד 2030, יעד הדורש תמיכה של כ-8 גיגה-וואט-שעה (GWh) של אגירת אנרגיה.

בשנים האחרונות פרסמה רשות החשמל מכרזים משמעותיים לאגירת אנרגיה המשולבת בייצור סולארי. לדוגמה, במכרז שתוצאותיו פורסמו בפברואר 2025, הוקצו חוזים לכ-1.5 גיגה-וואט (GW) של קיבולת אגירת סוללות במתח גבוה, בהשקעה כוללת המוערכת בכ-3 מיליארד שקל. ככלל, ההערכות הן כי פרויקטי האגירה שהוקצו במכרזים בשנים 2020-2021 יביאו להתקנה של כ-3.3 גיגה-וואט-שעה בשנים הקרובות, כאשר תחזיות מוקדמות כבר הצביעו על כך שישראל עשויה להגיע ל-8 גיגה-וואט-שעה הרבה לפני 2030.

המתקנים החדשים, המתוכננים להתחיל לפעול ב-2027, יפוזרו בשלושה אזורים עיקריים: הנגב המערבי (אזור תקומה), הערבה והצפון. חברות אנרגיה גדולות כמו אנלייט, נוי אגירה ו-EDF הן בין הזוכות העיקריות במכרזים אלו. האגירה חיונית לישראל בשל אופי רשת החשמל המבודדת שלה וצורך לשלב את כמויות הייצור הסולארי הגדולות, במיוחד כדי לעמוד בביקוש שיא בשעות הערב.