66% מהישראלים מוכנים לוותר על החשמל בבית למען בתי החולים והביטחון

כאשר מתקפות טילים ואיומים היברידיים על תשתיות לאומיות הפכו לחלק בלתי נפרד ממפת הסיכונים של המזרח התיכון, שאלת החוסן האזרחי תופסת מקום מרכזי בניהול משברי אנרגיה. מחקר ישראלי חדש שנערך על ידי חוקרים מהמרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים ומאוניברסיטת חיפה, ופורסם בכתב העת הבינלאומי Sustainability, חושף תמונה מפתיעה של ערבות הדדית ואחריות קולקטיבית. שני שלישים מהציבור הישראלי (66%) מוכנים להמתין פרק זמן ממושך יותר להחזרת הזרם לביתם הפרטי בעת חירום, ובלבד שהעדיפות תוענק למערכות הביטחון, לבתי החולים ולמתקנים חיוניים.

המחקר, שהקיף מדגם מייצג של כ-600 משתתפים, נערך על ידי ד"ר קרן לוי גנני-סניידר, ד"ר כרמית רפפורט וד"ר אלדד שמש. הממצאים מראים כי התפיסה הרווחת שלפיה האזרח הממוצע פועל ממניעים צרים בלבד בעת מצוקה, אינה עומדת במבחן המציאות. בעוד כ-67% מהנשאלים הביעו דאגה מאובדן חשמל בביתם, שיעור גבוה עוד יותר — כ-79% — הביעו חשש עמוק יותר מפגיעה במערכות התשתית החיוניות של המדינה כולה.

במסגרת עבודתם פיתחו החוקרים מודל בשם "מודעות מצבית ציבורית". לפי גישה זו, בעת אירוע קיצון הציבור אינו ממתין פסיבי להנחיות מגבוה, אלא מגלה מעורבות, מפעיל שיקול דעת ומבין את מאזן הכוחות הנדרש לשמירה על תפקוד המדינה.

כפי שמסבירה ד"ר לוי גנני-סניידר, הציבור אינו רק יעד להסברה אלא שותף פעיל בניהול המשבר. כאשר גופי החירום והממשל משקפים לציבור מידע אמין, מפורט ושקוף בזמן אמת, הנכונות לספוג אי-נוחות אישית לטובת המאמץ הלאומי עולה בצורה דרמטית. ד"ר רפפורט מוסיפה כי הדאגה הקולקטיבית לתפקוד המדינה גוברת על החשש הצר של משק הבית הפרטי — תובנה קריטית עבור מקבלי ההחלטות במשק האנרגיה.

הנכונות הציבורית בישראל לתעדף תשתיות קריטיות פוגשת מגמה עולמית רחבה של מעבר לרשתות חשמל חכמות ומנגנוני תגובת ביקוש, כאשר באירופה, בעקבות משבר האנרגיה שפרץ בשנים האחרונות, מדינות כמו גרמניה וצרפת החלו להטמיע תוכניות ניהול עומסים מרצון שבהן אזרחים מתוגמלים פיננסית על הפחתת צריכה בשעות שיא כדי למנוע קריסה של הרשת. 

בארצות הברית, בטקסס ובקליפורניה המתמודדות עם אירועי מזג אוויר קיצוניים, חברות החשמל מנהלות הפסקות חשמל יזמות ומבוקרות כדי להגן על בתי חולים ומתקני חירום תוך הסתמכות על תקשורת רציפה מול התושבים. ובשווקים מתפתחים כמו סין והודו, שבהם פערים בין היצע לביקוש מובילים לעיתים מזומנות למחסור, תעדוף של אזורי תעשייה ותשתיות חיוניות על פני אזורי מגורים מהווה כיום נורמה תפעולית שגורה.

הנכונות האזרחית לשאת בעול למען המכלול אינה דינמיקה חדשה. עוד בימי מלחמת העולם השנייה, מדיניות ה"האפלה" היזמית באירופה ובארה"ב דרשה מאזרחים דיסציפלינה נוקשה למען ביטחון הכלל. עם זאת, בעידן המודרני, הטכנולוגיה מאפשרת לבצע את התיעדוף הזה בצורה מתוחכמת בהרבה.

המעבר הגלובלי למיקרו-רשתות עצמאיות, המשלבות ייצור סולארי מקומי ואגירה בסוללות, מאפשר כיום לבודד בתי חולים ומתקני ביטחון מרשת החשמל הארצית בעת פגיעה. יחד עם זאת, עד להשלמת מהפכת האגירה, הגורם האנושי והחוסן החברתי נותרים קו ההגנה הראשון של משק האנרגיה. הממצאים מירושלים ומחיפה מוכיחים כי הציבור הישראלי מבין זאת היטב.