לראשונה: רבע מהחשמל באירופה ביוני הגיע מאנרגיה סולארית

משק האנרגיה האירופי חצה בחודש יוני ציון דרך היסטורי: רבע מכלל ייצור החשמל באיחוד האירופי הגיע מפאנלים סולאריים. לפי דוח של מכון המחקר הבינלאומי Ember, היקף הייצור הסולארי שבר שיא של 52 טרה-ואט/שעה בחודש אחד. בכך עקפה השמש את הגרעין (שהיווה 21 אחוזים), את הגז הטבעי (15 אחוזים), את אנרגיית הרוח (14 אחוזים) ואת הפחם, שנדחק לשפל של 8 אחוזים בלבד מעוגת האנרגיה.

הנתון הזה אינו מקרי ואינו נובע רק מיום בהיר במיוחד. הוא משקף תנופת התקנות חסרת תקדים שמתרחשת ביבשת בחמש השנים האחרונות. לשם השוואה, ביוני 2021 סיפקה האנרגיה הסולארית כעשרה אחוזים בלבד מתצרוכת החשמל באיחוד. קצב הצמיחה השנתי של למעלה מ-20 אחוזים נבע בעיקר מהוספה מואצת של כושר ייצור חדש, כולל שיא התקנות שנתי של מעל 65 ג'יגה-ואט. בגרמניה הגיע נתח השמש ביוני ל-36 אחוזים, בספרד ל-34 אחוזים, ואפילו בפולין, המעוז המסורתי של כריית הפחם האירופית, סיפקה השמש קרוב לרבע מתצרוכת החשמל החודשית.

הזינוק בתפוקה הוכיח את עצמו בדיוק ברגעי המבחן הקשים ביותר. שורת גלי חום קיצוניים שהכו ברחבי היבשת הובילו לביקוש שיא לחשמל עבור מיזוג אוויר וקירור תעשייתי. בעוד תחנות כוח תרמיות וגרעיניות התקשו לעיתים לפעול בתפוקה מלאה עקב התחממות מקורות המים לקירור, והרוח שככה בימי השרב, המתקנים הפוטו-וולטאיים פעלו בשיא תפוקתם וסייעו לייצב את רשתות ההולכה האירופיות תחת עומסים כבדים.

איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל, מצביע על הפער הגדול בין הנתונים האירופאים לבין ישראל, שבה רק 17 אחוזים מהאנרגיה מגיעי ממקורות סולאריים. לדבריו שיטת תעריף ההזנה שנבחרה בישראל, עם מכסות מדודות, הביאה לגישה של מזעור עלויות, גם במחיר של אי עמידה ביעדים. "היעד של 30 אחוזים בשנת 2030 מתקרב ונראה שיתפספס בגדול", אומר פרנס, "בכדי לעמוד ביעד יש צורך לחבר הספק מותקן נוסף של עשרת אלפים מגווט, כלומר כאלפיים מגווט מדי שנה, אך בשנה הטובה ביותר חוברו בישראל 1.1 מגווט מותקן. כלומר, לרשות החשמל ברור שיש חוסר עצום של הספק מותקן, אבל כיום לא מקודמת כל תכנית עבודה יישימה שיכולה לשנות את המצב. אם הממשלה לא תתחיל לנהל את התחום ישראל תמשיך לפספס את היעדים וגם את הפוטנציאל הסולארי שלה. ישראל תמצא עצמה במשבר אנרגיה הרבה יותר מהר ממה שברשות החשמל ובמשרד האוצר צופים".

המגמה האירופית אינה מתרחשת בחלל ריק, אלא משתלבת במרוץ חימוש תשתיתי גלובלי. סין ממשיכה להוביל את העולם ללא עוררין, הן בכושר ייצור הרכיבים והן בהיקף הפריסה, כאשר היא מחברת לרשת מדי שנה היקפי אנרגיה מתחדשת הגדולים מאלו של כל שאר מדינות העולם ביחד. בארצות הברית, חבילות התמריצים הפדרליות מאיצות השקעות עתק בשדות סולאריים וייצור מקומי, אף שצווארי בקבוק בחיבור לרשת מעכבים פרויקטים רבים. בהודו הממשלה דוחפת קדימה פארקים סולאריים עצומים במטרה לעמוד בביקושי החשמל המזנקים של מיליארד וחצי תושבים ולצמצם את התלות המעיקה בפחם מיובא.

ישראל משתרכת מאחור למרות שהמדינה נהנית מקרינת שמש מהגבוהות באגן הים התיכון, אך בהיותה "אי אנרגטי" ללא יכולת לסחור בחשמל עם מדינות שכנות (כפי שעושות מדינות האיחוד האירופי) האתגר הופך לקיומי. ללא פריסה נרחבת של מתקני אגירה בסוללות (BESS) ושדרוג מסיבי של קווי ההולכה מן הדרום אל מרכזי הביקוש במרכז הארץ, ישראל מתקשה לנצל את שעות השיא וחשופה למגבלות קשות בקליטת אנרגיה ירוקה.

הבסיס הטכנולוגי שמאפשר את המהפכה הזו עבר כברת דרך ארוכה מאז גילוי האפקט הפוטו-וולטאי על ידי הפיזיקאי הצרפתי אלכסנדר אדמונד בקרל עוד בשנת 1839, ופיתוח תא הסיליקון המעשי הראשון במעבדות בל באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. במשך עשרות שנים נחשבו התאים הסולאריים לפתרון נישתי ויקר במיוחד, שיועד בעיקר ללוויינים בחלל. ואולם, ייעול תהליכי הייצור ההמוני, המעבר לטכנולוגיות מתקדמות כמו תאי TOPCon והוזלת הפאנלים ביותר מתשעים אחוזים בשני העשורים האחרונים, הפכו את השמש למקור האנרגיה הזול ביותר לבנייה בהיסטוריה האנושית.

הישגי חודש יוני באירופה אינם רק נתון סטטיסטי מרשים, אלא הוכחה לכך שמפת ייצור החשמל העולמית משנה את פניה ללא היכר. האתגר הבא של אירופה והעולם כבר אינו טמון בעצם היכולת לקלוט את קרני השמש, אלא בניהול הרשת, בגמישות המערכת ובהקמת מערכי אגירה שיאפשרו לחשמל הנקי להמשיך לזרום לשקעים גם לאחר שקיעת החמה.