שוק האנרגיה באירופה עומד להפוך למכרה זהב ליזמים ישראלים

הנציבות האירופית (מעין ממשלה משותפת של האיחוד האירופי) פתחה לאחרונה בהליך לשינוי החוקים והמדיניות בתחום האנרגיה באירופה. 

הנציבות מתכננת להקטין את הבירוקרטיה ולהגדיל את העצמאות של האיחוד בתחום האנרגיה, ובמקביל, להמשיך להתקדם ליעד של אפס פליטות פחמן.

הרפורמה החדשה באיחוד עשויה להיות הזדמנות עסקית אדירה לטכנולוגיה הישראלית. עבור חברות האנרגיה ה"קלינטק" וה"אקלים-טק" (ClimateTech) הישראליות, מדובר בשינוי של כללי המשחק שפותח דלתות שעד כה היו נעולות, או כבדות מכדי לדחוף.

אחת המטרות המרכזיות של הרפורמה באירופה היא "לייעל את חובות התכנון והדיווח ולהפחית את הנטל המנהלי, תוך שימוש בדיגיטליזציה". הסעיף הזה הוא מצויין עבור חברות ה-SaaS הישראליות.

חברות אירופיות (כמו סימנס או שניידר אלקטריק) מצטיינות בחומרה ובתשתיות פיזיות, ואילו החברות הישראליות מובילות בעולמות הדאטה והאנליטיקה.

כשרפורמת האנרגיה באיחוד תעבור, המדינות האירופיות יצטרכו מערכות היודעות לאסוף נתונים מאלפי מקורות במקביל - תחנות הכוח, המפעלים, רשתות התובלה), לנתח אותם בזמן אמת ולהפיק דו"חות אוטומטיים.

סטארטאפים ישראליים מפתחים תוכנות רלוונטיות לניהול נתונים כאלה - כלי ESG (סביבה, חברה וממשל) ותוכנות ספציפיות ל"ניהול פחמן" - ניטור בזמן אמת של ייצור החשמל והשימוש בדלק במקומות שונים כדי לעקוב אחרי יישום הרגולציה.

חברות ישראליות מפתחות פלטפורמות שיודעות לחזות תשואה של שדות סולאריים, לנתח סיכוני אקלים, או לנהל מסחר בחשמל (P2P). תוכנות כאלה לניהול פרויקטים של אנרגיה מתחדשת יהפכו עם יישום הרפורמה לקריטיות.

שדות לייצור חשמל סולארי באנדסול, ספרד. צילום: Kallerna. אושר לשימוש חופשי

בנוסף, ככל שאירופה תבצע דיגיטליזציה למשק האנרגיה שלה, היא מגדילה את סיכוני הסייבר על תחנות הכוח, קווי המתח ומתקני הפקת ואגירת האנרגיה. זהו המגרש הביתי של ישראל.

חברות סייבר ישראליות המתמחות בתשתיות קריטיות (OT/SCADA) נחשבות לתו תקן בתעשייה. הרגולציה החדשה תחייב סטנדרטים של אבטחה שרק מעט חברות מחוץ לישראל יודעות לספק.

לחברות הישראליות יש מתחרות סיניות, שמציעות פתרונות "הכל כלול" זולים מאוד בחומרה (פאנלים סולאריים, טורבינות, סוללות). אבל אירופה הופכת חשדנית יותר ויותר כלפי תוכנה סינית בתוך תשתיות קריטיות, מחשש לריגול.

ואילו החברות האמריקניות נוטות להתמקד בפתרונות לשוק האמריקני. ואילו חברות ישראליות נולדות בשוק קטן ומחפשות ייצוא מהרגע הראשון, ולכן יודעות להתגמש לפי הרגולציה והטכנולוגיה במדינת הלקוח.

ועם זאת, יש לישראלים באירופה גם בעיה. הרגולציה האירופית החדשה תדרוש שקיפות מוחלטת לא רק מהמדינות, אלא גם מהספקים שלהן.

חברות ישראליות שירצו למכור לאיחוד יצטרכו להוכיח שהן עצמן עומדות בסטנדרטים הירוקים המחמירים ביותר. בנוסף, בניגוד לאמריקאים שקונים מהר, האירופאים דורשים תהליכי אישור ארוכים (PoC).

הרגולציה החדשה אמורה לקצר תהליכים, אבל חובת ההוכחה תהיה על היזם הישראלי להראות איך הטכנולוגיה שלו פותרת את בעיית "המשילות" ולא רק מייצרת עוד דאטה.