דילוג לתוכן המרכזי

התרעה קריטית: "לא יהיה פה רכב אוטונומי ולא שבבים בלי המינרלים הקריטיים"

זוהי התרעת אמת: העולם המערבי נזעק כדי להתמודד מול סין על השליטה בהפקת מינרלים קריטיים, שבלעדיים הקדמה הטכנולוגית עלולה לעצור. לישראל אין ליתיום, קובלט או דיספרוזיום, אבל יש לה AI, חיישנים וטכנולוגיות ליצירת תחליפים, שמאוד מעניינים את העולם

חתימת הצהרת סן פרנסיסקו השבוע צילום: משרד החוץ האמריקאי

מחשבון השוואת ספקי חשמל

טל שחף
פורסם 18/11/2026

הרחק מחגורת הנחושת בקונגו, ממכרות הקובלט בקטנגה, ממכרות המנגן של הקלהרי וממכרות הליתיום במישורי המלח של בוליביה, בחדר ישיבות קטן ברשות החדשנות, מתגבשת בימים אלה האסטרטגיה הלאומית של ישראל לאחד המשברים הגיאופוליטיים הבוערים: המרוץ העולמי אחר מינרלים קריטיים. לא טילים, לא חוות שרתים, לא שדות סולאריים – שום דבר לא יתרומם בלי מינרלים קריטיים. ובעולם המערבי מאוד מודאגים שסין גנבה לכולם את מפתח הזהב.

יש בעולם כ-60 מינרלים קריטיים - מליתיום, קובלט וניקל ועד ניאודימיום ודיספרוזיום - והם הפכו לנכס אסטרטגי לאומי על רקע הביקוש הגובר לטכנולוגיות אנרגיה ירוקה, רכב, חלל, גם טכנולוגיות צבאיות. העולם תלוי בהם תלות מוחלטת אבל ההפקה והעיבוד שלהם מרוכזים במספר מצומצם של אזורים גיאוגרפיים והריכוזיות הזו הופכת את שרשראות האספקה לפגיעות למשברים גיאופוליטיים, להגבלות סחר ולתנודות מחירים חדות.

עכשיו מגלים במדינות מערביות, שבזמן שהן ישנו, סין העבירה אליה את שרשראות האספקה של מרבית החומרים הקריטיים. כך למשל סין שולטת בתהליכי העיבוד והזיקוק של 19 מתוך 20 המינרלים האסטרטגיים המובילים, לפי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA). בתחומים מסויימים היא מהווה מונופול מוחלט: יותר מ-90% מהעיבוד והזיקוק העולמי של יסודות אדמה נדירים, 90% מעיבוד הגרפיט, 80% מעיבוד הקובלט, 70% מזיקוק הליתיום.

לא רק זאת אלא אף זאת: חברות סיניות רכשו זיכיונות ארוכי טווח ואף בעלות במכרות אסטרטגיים ברחבי העולם - באפריקה (למשל מכרות הקובלט והנחושת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו), בדרום אמריקה (למשל "משולש הליתיום" בארגנטינה, צ'ילה ובוליביה) ובדרום-מזרח אסיה (ניקל באינדונזיה, מתכות נדירות במיאנמר). המחצבים מכל המכרות האלה משונעים הישר לסין.

סין מודעת היטב לשליטתה בתחום, ולא מהססת לעשות בה שימוש. כך למשל, כשממשל טראמפ החליט להטיל מגבלות על יצוא שבבים מתקדמים לסין, הטילה בייג'ינג הגבלות ייצוא מחמירות על שורה של חומרים קריטיים- גליום, גרמניום, גרפיט, אנטימון, טונגסטן ועוד ועוד. והיא גם אסרה גם על ייצוא של טכנולוגיות וידע להפרדה ולזיקוק של מתכות נדירות, כדי למנוע ממדינות המערב להקים מפעלים מתחרים.

מאמץ בינלאומי

כך קורה שממש בחודשים האלה מתארגנים במדינות המערב במאמץ רב לבנות משקל נגד לעוצמתה המשתקת של סין סביב מה שנודע כ"משבר המינרלים הקריטיים". בפברואר השנה הצטרפה ישראל ליוזמת FORGE, שמטרתה לבנות שרשראות אספקה חלופיות לסין, לתאם מדיניות מחירים ומכסים ולגשר על צווארי בקבוק בעיבוד וזיקוק. שר החוץ היוצא גדעון סער אפילו השתתף בוועידת שרים בוושינגטון, שאירח מזכיר המדינה מרקו רוביו, וחתם על הצטרפות ישראל ל-54 המדינות והאיחוד האירופי ששותפים לתוכנית.

ב-2025 ישראל הצטרפה להסכם Pax Silica האמריקאית כאחת המדינות המייסדות לצד ארה"ב, יפן, דרום קוריאה, אוסטרליה, בריטניה, הודו, איחוד האמירויות וקטאר, שעיקרו שיתופי פעולה בתחומי טכנולוגיה מרכזיים, משבבים, AI ועד גרעין. ממש השבוע נחתמה במסגרת זו "הצהרת סן פרנסיסקו", המגדירה את ההגנה על שרשראות האספקה של שבבים, AI ומינרלים קריטיים כאינטרס ביטחוני משותף, כולל תיאום פיקוח על ייצוא והקמת מרכזי אבטחת שרשראות אספקה.

המשבר הגיעה אפילו לדיוני הממשלה, שאישרה לאחרונה הצעה של משרד החוץ לגבש תוכנית לאומית למינרלים קריטיים, מתוך ראייה שמדובר בנושא ביטחון לאומי מהמעלה הראשונה. ההחלטה מיסדה צוות בין-משרדי רחב בהובלת משרד החוץ, הכולל את משרד ראש הממשלה, המל"ל, משרדי הביטחון (מפא"ת), האוצר, האנרגיה, הכלכלה, הגנת הסביבה, רשות החדשנות והמכון הגיאולוגי.

באותו זמן בישראל ממשיכים לחפש מקורות נוספים למינרליים קריטיים והיעד הנוכחי הוא קזחסטן, שכבר הודיעה על הצטרפותה להסכמי אברהם. קזחסטן מחזיקה בעתודות ענק של כמחצית מהמינרלים הקריטיים, כולל אורניום, טיטניום, כרום ומרבץ ענק של מתכות נדירות שהתגלה לאחרונה. בתחילת החודש ביקרה בירושלים משלחת כלכלית בכירה מקזחסטן, ובישיבה משותפת המינרלים הקריטיים הוגדרו כאחד מיעדי שיתוף הפעולה המרכזיים.

ישראל גם מקיימת שיח שוטף עם יפן, שנחשבת לחלוצה בתחום פיתוח טכנולוגיות מחזור והשבה של מתכות נדירות מאז שסין הטילה עליה הגבלות יצוא בעשור הקודם. שיתוף הפעולה מתרחב גם מול הודו ודרום קוריאה. ישראל מבקשת גם להצטרף לשיתוף הפעולה שחתמה ארה"ב עם האמירויות ובחריין בעניין מינרלים קריטיים.

מקום ליד השולחן

מה יש לישראל לתרום בכל האירועים האלה? התשובה פשוטה: טכנולוגיה. ישראל נתפסת כ"מכפיל כוח" טכנולוגי, שמביא אל השולחן פתרונות "צווארי הבקבוק" בתחומים כמו בינה מלאכותית, תהליכי עיבוד וזיקוק, והקסם החדש שסביב המושג "כרייה אורבנית". אם בין מנסה למנוע את הידע מהעולם, בישראל יפתחו אותו מחדש

אם מדברים על הבאת טכנולוגיה לשולחן, מדברים על רשות החדשנות. רונית אשל, מ"מ סמנכ"לית חטיבת תשתיות טכנולוגיות ברשות החדשנות, נמצאת בלב הדיונים על השתלבותה של ישראל במרכב המינרלים הקריטיים. "אנחנו יושבים ועובדים חזק מאוד על שיתופי פעולה עם כמה מדינות, ובראשן ארצות הברית", אומרת אשל. "אנחנו חלק מהסכם פורג', והרעיון הוא אספקה של טכנולוגיות ישראליות, בתמורה לכך ששומרים עלינו בתוך שרשראות הערך העולמיות כדי שנוכל לקבל את המינרלים שאנחנו צריכים".

לדבריה, הפעילות אינה מסתכמת בוושינגטון. בישראל הוקם לאחרונה צוות בין-משרדי מיוחד בהובלת משרד החוץ, לבניית ההשתלבות של ישראל בעולם המינרלים הקריטיים "מתוך הבנה שזה אחד הנושאים הכי חמים בעולם". אשל מובילה צוות שעוסק בהיבטים הטכנולוגיים של הנושא. עד כה מיפו בצוות את הטכנולוגיות המרכזיות הקיימות בישראל וכתבו המלצות להמשך הפעילות שישראל צריכה נקוט כדי לשמור על מרכזיותה בתחום העולמי.

מאמץ מרכזי של ישראל הוא לקדם שיתופי פעולה עם מדינות נוספות. "אנחנו נמצאים בשיחות מתקדמות עם יפן ועם מדינות מפתח נוספות בעולם בתחום המינרלים הקריטיים על שיתופי פעולה אסטרטגיים", אומרת אשל, "יפן לקחה את הנושא הזה ברצינות כבר לפני כעשור, אחרי שסין הטילה עליה הגבלות יצוא, והם פיתחו יכולות מרשימות מאוד במיחזור ובהשבה".

המלחמה החדשה של המאה ה-21

איך קרה שחומרים בעלי שמות, שנשמעים לקוחים משיעור כימיה בתיכון, הפכו לפתע לכלי נשק גיאופוליטי? התשובה טמונה בעובדה הפשוטה ששום טכנולוגיה מתקדמת אינה יכולה להתקיים בלעדיהם. בעוד שבעשורים הקודמים המאבק העולמי נסוב סביב נפט וגז, בעשור הקרוב הכלכלה העולמית תישען על היכולת להשיג מינרלים קריטיים.

הם נמצאים בכל מקום: בסוללות של רכבים חשמליים, בטורבינות רוח, במעבדים של מחשבי-על, בחוות שרתים (דאטה סנטרים) של בינה מלאכותית, בסיבים אופטיים ובמערכות נשק מתקדמות. מטוס קרב מסוג F-35, למשל, מכיל עשרות עד מאות קילוגרמים של מינרלים קריטיים, מגליום במערכות המכ"ם והלוחמה האלקטרונית, דרך סגסוגות ניקל וקובלט במנועים, ועד מגנטים מבוססי ניאודימיום ודיספרוזיום במערכות הבקרה.

"כשאנחנו מדברים על אנרגיה, כמעט כל המעבר לאנרגיה נקייה, הרכבים החשמליים ובוודאי ה-AI והדאטה סנטרים מייצרים ביקוש חסר תקדים למינרלים קריטיים", מסבירה אשל. "סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) צופה שהביקוש לליתיום יגדל פי חמישה עד שנת 2040, והביקוש לנחושת יעלה ב-30%. אם נמשיך בקצב הנוכחי, העולם יגיע למצב של מחסור חריף".

הבעיה האמיתית אינה רק מחסור פיזי בקרקע, אלא ריכוזיות מסוכנת. מכרות חומרי הגלם פזורים במקומות שונים בעולם אבל סין הצליחה להשיג שליטה בצוואר הבקבוק הקריטי ביותר: שלבי העיבוד, ההפרדה והזיקוק. "גם אם המרבצים לא יושבים אצלה, סין לקחה בעלות כבר לפני שנים על כל נושא העיבוד והייצור - היכולת להפוך את המחצב למוצר תעשייתי שאפשר להשתמש בו", אומרת אשל.

הריכוזיות הזו הפכה את שרשראות האספקה לשבריריות. כל מתיחות מדינית, סנקציה או מגבלת יצוא מצד בייג'ינג עלולה לשתק תעשיות שלמות במערב, מהייצור הביטחוני בארה"ב ועד לתעשיית הרכב באירופה. קחו למשל את הרובוט "אופטימוס" של טסלה: מותקנים בו 40 מנועים זעירים עם מגנטים בעלי עוצמה שבנויים מנאודימיום, פרזאודימיום, דיספרוזיום וטרביום. מערכת האנרגיה של הרובוט מבוססת על סוללות הדורשות ליתיום, ניקל, קובלט ומנגן. השבבים של הרובוט מבוססים על סיליקון, טנטלום ובדיל. יש הרבה סיבות למה אפטימוס עוד לא הגיע לשוק, אבל הטענה של טסלה שזה בגלל המחסור במינרלים קריטיים  היא בהחלט חלק מהתמונה.

אקוסיסטם חדש

בישראל יש אשלג, פוספט, ברום ומגנזיום שמופקים במפעלי ים המלח אבל אין כאן ליתיום, קובלט או יסודות נדירים אחרים. מה עושים? מנסים לפתח חומרים תחליפיים. במיפוי עומק שערכה רשות החדשנות התברר שיש יותר מ-90 פרויקטים מחקריים פעילים בנושאי פיתוח חומרים תחליפיים למינרלים קריטיים, כולל ליתיום, קובלט, ועוד. אם החומרים האלה יבשילו לכדי מוצרים, זו תהיה בשורה לאנושות וגם מקור הכנסות לא רק ליזמים.

ברשות החדשנות מבהירים כי המשבר הזה הוא דווקא "כאב ראש" שההייטק הישראלי חייב לקחת בו חלק מרכזי – משתי סיבות. הראשונה היא הגנה על התעשייה המקומית: "לא יהיה פה רכב אוטונומי בלי מינרלים קריטיים, ולא יהיה פה שבב אחד, מחשב או טלפון סלולרי בלעדיהם", מדגישים ברשות.

הסיבה השנייה היא אסטרטגית: היכולת לתפוס "כיסא בשולחן מקבלי ההחלטות" העולמי. "הבעיה העולמית אינה רק הכרייה", מנתחת אשל. "אנחנו נצטרך לטפל בכל צווארי הבקבוק הנוספים: בחומרים תחליפיים, בעיבוד וזיקוק נקיים, בהשבה ומיחזור מפסולת, ובשימוש יעיל יותר שמפחית את כמות המינרלים בכל מוצר קצה. ההובלה של ישראל בבינה מלאכותית, בסייבר ובטכנולוגיות מעקב מאפשרת לחברות ישראליות להביא ערך אדיר לעולם ולהפוך למובילות גלובליות".

בישראל כבר פועלות חברות בשלות לאורך שרשרת הערך, חלקן אף מחזיקות במתקנים תעשייתיים, לקוחות משלמים ומכירות בהיקפים משמעותיים. כך למשל כימיכלים לישראל (ICL) היא העוגן התעשייתי הוותיק, עם מחזור מכירות של מיליארדי דולרים, שמשלבת הפקה ועיבוד מתקדם של אשלג, פוספט וברום עם יכולות מו"פ מתקדמות.

בתחום הזיקוק וההפרדה, חברת טנובה (Tenova Advanced Technologies) מתכננת, ומקימה מתקנים תעשייתיים להפקה של ליתיום ויסודות נדירים ממקורות טבעיים ומתהליכי מיחזור. חברת אקסטרליט (XtraLit) פיתחה טכנולוגיה להפקת ליתיום ממקורות שעד כה לא נחשבו כלכליים כמו מי תמלחת מתעשיית הנפט ומקורות גיאותרמיים. חברת פוסמטאל (Phosmetal) פיתחה טכנולוגיה שמפיקה מתכות בעלות ערך גבוה מתוצרי לוואי של כריית פוספט ואנרגיה גיאותרמית. חברת תמנע אלמנטס (Timna Elements) הוקמה על בסיס מחקר מהטכניון להפרדת מתכות קריטיות.

גם בתחום הסוללות יש פעילות ישראלית משמעותית. חברת תדיראן סוללות מייצרת סוללות ליתיום תעשייתיות בעלות אורך חיים של עד 25 שנה ללא תחזוקה, מה שמאפשר לצמצם משמעותית את הצורך בהחלפת סוללות. חברת אדיוניקס (Addionics) פיתחה סוללות עם קיבולת משופרת ומהירות טעינה גבוהה, שמפחיתה את כמות המינרלים הנדרשת. חברת Chiral Energies פיתחה ציפויים וחומרים ננו-טכנולוגיים המשפרים תהליכים אלקטרוכימיים בסוללות ובמערכות אלקטרוליזה.

אחד התחומים החדשים שנולד מתוך הצורך למקורות חדשים של מינרליים קריטיים, הוא "כרייה אורבנית" – מיצוי החומרים מתוך האשפה שכולנו משליכים מדי יום: מכשירים אלקטרונים, צעצועים אלקטרוניים, סוללות. "כל סוללה שאתה זורק היום של טלפון ישן מכילה מינרלים שאפשר להשיב לשימוש מחדש", מסבירה אשל. "הבעיה היא שמאוד קשה לזקק אותם מתוך התערובת השחורה (Black Mass). עבור ישראל, זהו מקור למינרלים קריטיים שיכול להיות זמין כאן בארץ מתוך הפסולת שלנו – וזה קריטי גם לתעשייה הביטחונית".

כך למשל חברת Re-Car מפעילה מתקן תעשייתי פעיל למחזור סוללות של רכבים חשמליים, חברת BRI עוסקת בהארכת חיי סוללה וגריסה תעשייתית מתקדמת להפקת תערובת שחורה, חברת Batte-Re עוסקת בפירוק מכני וגריסה פיזית של סוללות ליתיום-יון להפקת חומרי גלם וחברת Li-Generate פיתחה טכנולוגיית זיקוק והפקת מתכות טהורות  (קובלט, ניקל, ליתיום) מתוך אבקת הסוללות הגרוסות ברמת ניקיון של מעל 99%.

חברות ישראליות אחרות מתמקדות באיתור מרבצים ובשיפור תהליך הכרייה. כך למשל חברת  Asterraמשתמשת בנתוני לוויין ורדאר ובאלגוריתמיקה מתקדמת כדי לזהות תשתיות ומשאבים מתחת לפני נקרקע. החברות VerAI ו-GeoIntelX רותמות פלטפורמות בינה מלאכותית וניתוח דאטה גיאו-מרחבי כדי לאתר מרבצי מינרלים חבויים ולהכווין השקעות כרייה בדיוק גבוה והחברות SigaGuard ו-Marvin Blue מאפשרות הגנת סייבר לתשתיות תפעוליות (OT) על מכרות ומתקני זיקוק וגם מעקב דיגיטלי המאמת את מקור המינרלים לאורך שרשרת האספקה.

במסגרת המאמצים לעודד חברות סטארט-אפ בתחום, רשות החדשנות ומשרד האנרגיה השיקו את "אתגר תנופה למינרלים קריטיים", שבמסגרתו העניקו 1.8 מיליון שקל לחמש חברות ישראליות. חברת Drillzy, שזכתה במקום הראשון ובמענק של מיליון שקל, פיתחה מערכת חיישנים שמותקנת על מקדחי המחצבים ומייצרת מודיעין גיאולוגי בזמן אמת. לצידה החברות SINQ (מיצוי מינרלים מתמלחות), Sentinel Mineral (חיזוי סיכונים בשרשראות אספקה), Diamonds Magix (ניקל נקבובי לשיפור אלקטרודות ומצברים) ו-AI TerraMet (הפקת מינרלים נדירים מפסולת תעשיית הדשנים), מוכיחות כיצד המו"פ הישראלי מפצה במידת מה על היעדר משאבי טבע. יוזמה נוספת, של קרןNetZero , שברון,Evonik  ו-Tenova, הכריזה על תחרות לסטארט-אפים בתחום המינרלים הקריטיים עם השקעה אפשרית של עד 2 מיליון דולר. התוצאות, יש להניח, יתפרסמו בקרוב.

"בסופו של דבר, בעולם החדש הכוח לא שייך רק למי שיש לו מחצבים באדמה, אלא למי שיודע להפוך משאב מוגבל למערכת יעילה, חכמה ועמידה יותר", אומרת אשל. "שם נמצא היתרון היחסי של ישראל – ושם אנחנו בונים את המובילות שלנו".

תגובות לכתבה
  • 1. קוצר ראיה
    הזוי שארה״ב לא השכילה להקדים ולעשות את מה שסין עשתה.
    נו 18.11.2026
  • 2. קוצר ראיה
    הזוי שארה״ב לא השכילה להקדים ולעשות את מה שסין עשתה.
    נו 18.11.2026
  • 3. בכלל לא הזוי
    בארה׳׳ב, טווח הראות הוא מספר חודשים למספר שנים. לא רואים יותר רחוק משום שהמשקיעים רוצים לראות החזר עוד בחייהם. בסין, צורת החשיבה שונה לגמרי: טווח ההסתכלות הוא עשרות שנים קדימה, תוך השקעה עצמאית של הממשל, לא רק הסקטור הפרטי.
    אזרח 18.11.2026
  • 4. בכלל לא הזוי
    בארה׳׳ב, טווח הראות הוא מספר חודשים למספר שנים. לא רואים יותר רחוק משום שהמשקיעים רוצים לראות החזר עוד בחייהם. בסין, צורת החשיבה שונה לגמרי: טווח ההסתכלות הוא עשרות שנים קדימה, תוך השקעה עצמאית של הממשל, לא רק הסקטור הפרטי.
    אזרח 18.11.2026
  • 5. בכלל לא הזוי
    בארה׳׳ב, טווח הראות הוא מספר חודשים למספר שנים. לא רואים יותר רחוק משום שהמשקיעים רוצים לראות החזר עוד בחייהם. בסין, צורת החשיבה שונה לגמרי: טווח ההסתכלות הוא עשרות שנים קדימה, תוך השקעה עצמאית של הממשל, לא רק הסקטור הפרטי.
    אזרח שפוי 18.11.2026

קראו את חוקי הקהילה שלנו בתנאי השימוש של energya