משרד האנרגיה מציע: מתקן אגירת חשמל בכל בית משותף

שוק האנרגיה הישראלי סובל מפרדוקס מובנה: השמש בשיאה בשעות הצהריים ומייצרת עודפי חשמל אדירים, אך שיא הביקוש הארצי נרשם דווקא בשעות הערב, כשהפאנלים הסולאריים כבר דוממים.

הפתרון ההנדסי לבעיה הזו קיים ומוכח בדמות מתקני אגירת אנרגיה, אלא שעד כה המדינה התנהלה בתחום זה בטלאים. מסמך מדיניות אסטרטגי חדש שמפרסמת היום (ה') החטיבה לאנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות להערות הציבור, שנכתב על ידי ד"ר דיאנה בוגין מתוכנית ממשק בשיתוף גורמי המקצוע במשרד, מבקש לשנות את התמונה מן היסוד. המסמך משרטט לראשונה מתווה לאומי שמטרתו לאפשר לישראל לעמוד ביעד של 30 אחוזים ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030, ולהגיע לעד 40 אחוזים בשנת 2035.

הבשורה המרכזית במסמך אינה טמונה רק ביעדים, אלא בהודאה בכשלים הקיימים. סקר עומק שנערך בקרב יזמים חושף כי שוק האגירה המקומי אמנם נמצא בתנופה, אך הוא כבול לניהול מבוסס מכסות נקודתיות של רשות החשמל במקום תכנון לאומי מתואם. היזמים הצביעו על המורכבות הרגולטורית בין משרדי הממשלה השונים כצוואר הבקבוק הקריטי ביותר בענף, האחראי ל-29 אחוזים מכלל החסמים. מיד אחריו ניצבים אי הוודאות הכלכלית עם 23 אחוזים, וזמני החיבור הארוכים והמייגעים לרשת החשמל שמהווים 22 אחוזים מהבעיות. במילים פשוטות, הטכנולוגיה כבר כאן והכסף מוכן להשקעה, אבל הטפסים תקועים במסדרונות השלטון.

כדי לשחרר את הפקק, מציע המשרד ארבעה מהלכי-על אסטרטגיים. הצעד הראשון הוא מעבר משיטת המכסות לניהול אסטרטגי המבוסס על יעדים כמותיים מחושבים לפי רמות מתח ופיזור גיאוגרפי, תוך פרסום מפות עומסים דינמיות של הרשת. המהלך השני תוקף ישירות את הבירוקרטיה באמצעות הקמת צוות בין-משרדי ייעודי לפתרון חסמים בפרויקטים ספציפיים, קביעת זמני מענה מחייבים לרגולטורים ומתן תקופת היערכות מוגדרת לכל שינוי בתקינה.

המהלך השלישי יורד לרמת השטח ומקדם אגירה במתח נמוך בבתים משותפים ובעסקים כתחליף נקי לגנרטורים מזהמים, לצד הצבת סוללות כמוקדי חוסן ביישובי קו העימות, בבתי חולים ובמתקני התפלה. המהלך הרביעי צופה פני עתיד ונערך לאגירה ארוכת טווח של מעל 12 שעות לימי חורף מעוננים, כולל קידום אגירה מבוססת מימן והקמת סביבת ניסוי רגולטורית לטכנולוגיות חדשות.

הסינים מובילים בפער בלתי נתפס

הצורך במהפכה הזו מתחדד על רקע היותה של ישראל אי אנרגטי שאינו מחובר לרשתות חשמל של מדינות שכנות, אך מבט אל מעבר לים ממחיש עד כמה הפער מול העולם הולך ומתרחב. על פי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית וחברת המחקר של סוכנות בלומברג, שוק האגירה העולמי חצה נקודת מפנה היסטורית וצפוי לרשום זינוק של מעל 40 אחוזים השנה, עם תוספת גלובלית אדירה של כ-158 גיגה-ואט.

סין מובילה את המרוץ בפער בלתי נתפס, לאחר שהציבה יעד של 300 גיגה-ואט אגירה חדשה עד סוף העשור ועברה מחובת הצמדת סוללות לשדות סולאריים למודל שבו מתקני אגירה עצמאיים סוחרים בחשמל ומייצבים רשתות אזוריות שלמות. בארצות הברית מתמודדים עם תורי חיבור לרשת שנמשכים לעיתים חמש שנים, אך השוק האמריקאי ממשיך לשבור שיאים עם הקמת מתקני ענק בקנה מידה תעשייתי. האיחוד האירופי הציב יעד של 200 גיגה-ואט אגירה עד 2030 כדי להיגמל מהתלות בגז מיובא, ואילו ממשלת הודו אישרה תוכנית סובסידיות ממשלתית בהיקף של 1.5 מיליארד דולר לתמיכה בהקמת 92 גיגה-ואט-שעה של אגירה, כחלק מיעד לאומי שאפתני.

אם עד לפני שנים ספורות, הקמת מתקן אנרגיה מתחדשת בישראל הייתה עסק סולידי למדי שדמה יותר להשקעה באגרות חוב ממשלתיות מאשר ליזמות עסקית. המדינה קבעה מכסה, הבטיחה תעריף קבוע לכל קילוואט שעה למשך עשרים שנה, והיזם נדרש רק להקים את השדה הסולארי ולחכות לשמש. אלא שמסמך המדיניות החדש של משרד האנרגיה והתשתיות מסמן את סופו של עידן החממה הרגולטורית ומאיץ את המעבר של משק החשמל הישראלי אל כלכלת השוק החופשי. במודל החדש, מתקני האגירה אינם רק מחסני חירום לאומיים, אלא יחידות רווח והפסד עצמאיות הפועלות בזירת מסחר תזזיתית.

אתגר מימון

בסיס ההכנסות המרכזי של יזמי האגירה בשוק החופשי נשען על ארביטראז' מחירים, או במילים פשוטות, לקנות בזול ולמכור ביוקר. בעקבות פתיחת מקטע האספקה לתחרות בראשית שנת 2024 והמעבר למודל השוק הסיטונאי המנוהל על ידי חברת נגה, מחיר החשמל בישראל אינו אחיד עוד לאורך היממה. בשעות הצהריים, כאשר השדות הסולאריים מציפים את הרשת בחשמל ירוק, מחירי האנרגיה צונחים לשפל. מנגד, בשעות הערב, כשהשמש שוקעת והצרכנים מפעילים מזגנים ומכשירי חשמל ביתיים, הביקוש מזנק והמחירים מאמירים. היזמים טוענים את הסוללות בשעות השפל של הצהריים ומוכרים את החשמל האגור לספקים הפרטיים או למנהל המערכת בשעות השיא היקרות.

לצד מסחר בפערי המחירים, מתקני האגירה כוללים מקורות הכנסה נוספים. אחד המשמעותיים שבהם הוא מתן שירותי עזר לרשת החשמל, הכוללים ייצוב תדר ומתח בשברירי שנייה כדי למנוע קריסות מערכתיות. בנוסף, היזמים מתוגמלים על דחיית השקעות תשתית: הצבת סוללה באזור שבו קווי ההולכה פקוקים חוסכת לחברת החשמל הקמת קווי מתח חדשים במיליוני שקלים, וחיסכון זה מתורגם לתמריץ כלכלי ליזם. אתגר המימון נותר מורכב, שכן הבנקים הישראליים עדיין חוששים מחוסר הוודאות של השוק החופשי ודורשים רשת ביטחון בדמות חוזים ארוכי טווח מול ספקי חשמל פרטיים ותאגידים גדולים.