כך עקפה טורקיה את ישראל במרוץ לאנרגיה נקייה

בעוד ישראל מדשדשת בדרך ליעדי האנרגיה המתחדשת, טורקיה רושמת הישג: לפי נתונים מנובמבר, שפרסם משרד האנרגיה הטורקיה, כושר ייצור החשמל הסולארי בטורקיה עקף, לראשונה, את הייצור בתחנות הכוח המונעות בגז.

השכנה הבעייתית מצפון-מערב דוהרת לעצמאות אנרגטית, ומשאירה את האזור כולו מאחור. לפי הנתונים, טורקיה חצתה את רף ה-75 אלף מגה-וואט (MW) ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת.

כ-62% מייצור החשמל במדינה נעשה באנרגיות מתחדשות. סך ההספק המותקן של טורקיה עומד כיום על 121,782 מגה-וואט. מתוכם, אנרגיה סולארית תופסת כ-20.3% מהייצור.

הגז הטבעי – שהיה מרכזי במשק הטורקי במשך עשורים, ירד למקום השלישי עם 20%. יצרניות החשמל הגדולות ביותר בטורקיה היו ונשארו סכרים הידרואלקטריים, המייצרים חשמל מכוח המים. בנוסף, כעשירית מהייצור מתבצע בתחנות רוח.

שר האנרגיה הטורקי, אלפארסלן בייראקטר, הצהיר: "שילוב (ייצור חשמל מ)כוחות הרוח והשמש במדינה הגיע לכשליש מההספק. כל מגה-וואט מקרב אותנו ליעד של 'טורקיה עצמאית אנרגטית לחלוטין'".

הזינוק המרשים הזה אינו מקרי. בניגוד למדינות אחרות באזור (מדינות ערב, איראן, ולהבדיל - גם ישראל) הסובלות מבירוקרטיה המעכבת פרויקטים ירוקים, טורקיה מיישמת מאז 2016 את מודל YEKA (אזורי משאבי אנרגיה מתחדשת).

שיטה זו מבוססת על מכרזים הפוכים, בהם הממשלה מקצה קרקעות נרחבות ומעניקה הקלות רגולטוריות משמעותיות, כולל פטור מדמי הולכה ופישוט הליכי רישוי, בתמורה למחיר החשמל הנמוך ביותר וייצור מקומי של הטכנולוגיה.

טורקיה השלימה השנה מכרזים בהיקף של 3,800 מגה-וואט בהשקעות של ארבעה מיליארד דולר. לדברי בייראקטר, המדינה מתכננת לצאת למכרזים בהיקף של לפחות 2,000 מגה-וואט בשנה, כדי להגיע ל120 אלף מגה-וואט מרוח ושמש עד 2035.

סכר לייצור חשמל הידרואלקטרי בטורקיה

מה ישראל יכולה ללמוד מטורקיה?

בחינה השוואתית של הנתונים מציבה מראה לא מחמיאה למשק האנרגיה הישראלי. יעד הביניים של ישראל ל-2025 היה כ-20% ייצור מאנרגיות מתחדשות, אך במציאות, הרשויות מדווחות על כ-16% בלבד. התלות הישראלית בגז טבעי נותרה נרחבת.

לטורקיה, המעבר לאנרגיות מתחדשות אינו רק עניין סביבתי, אלא כורח כלכלי ואסטרטגי. היא נעדרת משאבי נפט וגז משמעותיים (בניגוד לישראל שהתברכה בגז), וסובלת מגירעון מסחרי כרוני, בשל הצורך לייבא אנרגיה.

המעבר לייצור עצמי מאנרגיות מתחדשות מפחית לטורקיה את חשבון הייבוא ומעניק לה חסינות מחירי דלקים משתנים. מודל המכרזים הטורקי כולל ייצור מקומי של רכיבי מערכות האנרגיה, החוסך ייבוא מסין ומייצר אלפי מקומות עבודה.

בישראל, יזם הרוצה להקים שדה סולארי נדרש למסע ייסורים: איתור קרקע, שינוי ייעוד, אישורי רשות המקרקעין, איכות סביבה, רשות העתיקות, והשיא: אישור חיבור לרשת החשמל, שלעיתים קרובות נתקל בסירוב, בגלל עומס על הרשת.

תחנות רוח בטורקיה. צילום: Muhammed Fatih Beki, פורסם באתר Pexels, אושר לשימוש חופשי

ישראל יכולה ללמוד ממודל ה-YEKA הטורקי. המודל מבוסס על עיקרון "Plug & Play": הממשלה מאתרת שטחים, מסדירה את כל האישורים הסטטוטוריים מראש, מגישה ליזמים "חבילה סגורה", כולל שריון קיבולת ברשת ההולכה.

היזם לא צריך לנחש אם יהיה לו איך להזרים את החשמל. התחרות היא אך ורק על המחיר לקוט"ש (קילו-וואט שעה). מי שמציע את המחיר הנמוך ביותר – זוכה בכל הקופה ל-15 שנה.

עם זאת, בטורקיה שטחים פתוחים עצומים. ישראל צפופה, וכל דונם מבוקש לדיור, חקלאות, צבא ואנרגיה. הפתרון הישראלי חייב להיות דו-שימושי - ייצור חשמל על גגות בתים ומעל שדות חקלאיים. טכנולוגיות שישראל חלוצה בהן, אך מדשדשת ביישום.

בנוסף, רשת החשמל הישראלית סובלת מתת-השקעה של עשורים. גם אם המדינה תקצה קרקע מחר בבוקר בנגב, אין מספיק קווי מתח להוביל את החשמל למרכז הארץ. בטורקיה, ההשקעה בתשתיות הולכה היא חלק אינטגרלי מפרויקט YEKA.

הסכר ההידרואלקטרי הגדול בטורקיה, "אטאטורק דאם", צילום: Bernard Cagnon, אושר לשימוש חופשי ופורסם בוויקיפדיה

גם הגז הטבעי, שקיומו משמח אותנו, חוסם את הרצון לגוון; טורקיה רעבה לעצמאות אנרגטית כי היא מייבאת גז, ואילו ישראל "שבעה" מהגז שיש לה, מה שיוצר תמריץ שלילי סמוי למעבר אגרסיבי למתחדשות. אבל הגז צפוי להתכלות.

ולבסוף: טורקיה נהנית מיתרון גיאוגרפי עצום – נהרות שוצפים, שעליהם מייצרים אנרגיה הידרואלקטרית, בעיקר כשאין שמש. התחליף המקומי חייב להיות טכנולוגי: אגירת אנרגיה. בישראל יש פרוייקטים של אגירה, אך הקמתם ארוכה ויקרה.

בשורה התחתונה: המודל הטורקי מלמד שקפיצת מדרגה דורשת יד מכוונת ה"מנקה את השולחן" עבור המגזר הפרטי. עד שישראל לא תתייחס לתשתית החשמל כפי שהיא מתייחסת לתשתית ביטחונית, נמשיך לעמוד מול השמש בצילה של טורקיה.