"ישראל מעכבת את ההסכם להקמת מתחם גרעיני הנגב"

"אם אתה ואני נכנסים עכשיו למכונת זמן ונוסעים 20 שנה קדימה אלא העתיד – אנחנו נראה את מדינת ישראל פועלת באמצעות אנרגיה גרעינית ויש חוות שרתים בכל מקום", אומר עזרא גרדנר בשיחה עם אתר אנרגיה. "אתה חושב שאנחנו נסתכל אחורה ונשאל – 'איך אף אחד לא חזה את זה?', כמובן שאנחנו יכולים לחזות את זה. מה שיהיה מזעזע זה אם בעוד 20 שנה, לישראל לא תהיה אנרגיה גרעינית".

איש העסקים והמשקיע היהודי עזרא גרדנר הוא אדם מעניין מכל הבחינות.  הוא מייסד ושותף בקרן ואראנה (Varana Capital), שהשקיעה עד היום למעלה מ-500 מיליון דולר ב-21 סטארט-אפים ישראליים. הוא מי שעומד מאחורי "קרן חי", שגייסה 50 מיליון דולר להשקעות חירום שסייעו לישראל במהלך המלחמה ולאחריה.

גרדנר מאמין גדול בכניסה לבורסה באמצעות חברות ספאק. הוא הקים את Gesher I Acquisition Corp ומיזג לתוכה את סטארטאפ השילוח והספנות הישראלי פרייטוס. חברת ספאק נוספת שלו - Gesher II Acquisition Corp - מחפשת חברה טובה להתמזג איתה. וחוץ מאלה, באמצעות קרן ואראנה הוא היה מראשוני המשקיעים בחברת הכורים הגרעיניים הזעירים (SMR) בשם Terrestrial Energy מקנדה, שמאז התמזגה גם היא עם חברה בורסאית אמריקאית, וגם חתמה הסכם עם משרד האנרגיה האמריקאי להקמת פרויקט TETRA שמסגרתו תוקם תחנת כוח גרעינית זעירה הספק 380 מגה-וואט.

כל זה יכול להסביר למה גרדנר הוא אחד היזמים הבולטים שמנסה להביא את בשורת תחנות הכוח הגרעיניות הזעירות (SMR) לישראל. מבחינתו זה שילוב בין אמונה ציונית יוקדת שזו הדרך של ישראל לעצמאות כלכלית ואנרגטית לבין אינטרסים עסקיים.

מרכז עולמי של שבבים ובינה מלאכותית 

העולם הטכנולוגי נמצא כיום במרוץ חימוש חסר תקדים לקראת הקמת המרכזים הבאים של עיבוד נתונים ובינה מלאכותית. לא רק בארצות הברית או בסין, שמובילות בבירור במרוץ, אלא גם במוקדים אסטרטגיים נוספים ברחבי הגלובוס.  מרכזי נתונים הם צרכני חשמל בעלי תיאבון שאינו יודע שובע. בישראל פועלים מרכזי נתונים קטנים, שצורכים כ-20 או 30 מגה-וואט. מרכזי ההייפר-סקייל (Hyperscale) בארה"ב מגיעים לגודל של 300 מגה-וואט. הקמפוסים של מרכזי הנתונים, שבונות חברות הענק בארה"ב, חוצים את קו ה-500 מגה-וואט – כמו צריכת החשמל של העיר תל-אביב. פרויקט סטארגייט (Stargate) עליו הכריז הנשיא טראמפ בתחילת כהונתו צפוי להגיע ל-1 ג'יגה-וואט.

לישראל, אליבא דגרדנר, יש את כל הנתונים כדי להוביל לצד ארה"ב: קישוריות בינלאומית מצוינת, הון אנושי חזק, אקוסיסטם טכנולוגי מפותח, תעשיית שבבים מובילה. ופועלות בה ענקיות כמו אנבדיה, גוגל, מיקרוסופט ואמזון. הבעייה היא שרשתות החשמל הישראליות פשוט לא מסוגלות לספק כמויות חשמל כאלה. מה שאולי פותח פתח לשימוש בכורי חשמל גרעיניים פרטיים. גרדנר טוען שהפתרון היחיד שיאפשר לישראל לממש את הפוטנציאל הטכנולוגי שלה – ובכך להבטיח את צמיחתה הכלכלית במאה השנים הבאות – הוא מעבר מואץ לאנרגיה גרעינית באמצעות כורים זעירים מודולריים (SMRs).

כורים גרעיניים מסוג SMR (כורים מודולריים קטנים) הם ההבטחה הטכנולוגית וכנראה העסקית הגדולה ביותר בעולמות האנרגיה כיום. הם מספקים רק רבע או שליש מכמות האנרגיה של הכורים הגרעיניים המפלצתיים, אבל הם משתמשים בדלק גרעיני לא מועשר, הם מאוטחים בשכבות הגנה שמונעות דליפה, הם אינם פולטים פחמן לאטמוספירה וניתן לחבר אותם ישירות לחוות השרתים. כמה עשרות חברות בעולם עומלות על פיתוח הטכנולוגיה והצפי לכור ראשון פועל – בתוך שנה או שנתיים.

"העובדה היא שישראל צריכה חשמל וכורי SMR הם הפיתרון. ישראל צריכה להיות בירה עולמית של מרכזי נתונים וזה מסמל את כל הדרישות. צפיפות האנרגיה של החשמל קיימת וזה יבוא באריזה בטוחה יותר, נקייה יותר, פחות מועשרת", אומר גרדנר.

יש לישראל הרבה גז הטבעי והמון שמש. זה לא אמור להספיק?

"רק לאחרונה הממשלה הטילה הגבלות על הקצאת חשמל למרכזי נתונים. ישראל אומרת בצורה הברורה ביותר: 'אין לנו את יתרות החשמל הנדרשות לתשתיות מרכזי נתונים ענקיים מתוך עתודות הגז הטבעי שלנו'. את הגז הטבעי המקומי המדינה חייבת לשמור ולנתב לגידול האוכלוסייה והצריכה הביתית השוטפת. אם ארצות הברית והענקיות הטכנולוגיות רוצות לראות כאן מרכזי נתונים מתקדמים, זה פשוט לא יוכל להתבסס על מאגרי הגז או אנרגיה מתחדשת".

תסביר?

"אנרגיה סולארית פשוט אינה תואמת את דרישות היסוד של מרכזי נתונים. בתעשיית מרכזי הנתונים הגלובלית קיים מושג שנקרא 'חמש תשיעיות' כלומר אתה חייב להבטיח רציפות אספקה מלאה בשיעור של 99.999% כדי לתמוך בחוות שרתים. אנרגיה סולארית אפילו לא מתקרבת לרמת אמינות כזו וטכנולוגיות אגירה בסוללות עדיין יקרות בצורה מטורפת. סולאר ורוח הן תוספות נחמדות, אך הן אינן כלי לניהול עומסי רשת".

מכשלות גיאו-פוליטיות

גרדנר לא מסתפק בהצגת הרעיון בכלי התקשורת. הוא נמצא בקשר ישיר עם שרים בממשלה. לא מזמן חזר מפגישה הם שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן. מה שנאמר לו שם לא נחשף, אבל איכשהו גרדנר מאוד אופטימי לגבי הסיכוי שכורים גרעיניים זעירים ימצאו דרכים לישראל.

בדרך לשם יש כמה מכשלות. רשמית, ישראל מנועה מהקמת כורים גרעיניים (זעירים או לא)  משום שהיא לא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). ישראל היא אחת מחמש מדינות בלבד בעולם שאינן חתומות על האמנה, לצד הודו, פקיסטן, קוריאה הצפונית ודרום סודאן. הסנקציה על כך היא איסור על מדינות האמנה למכור לישראל כורים גרעיניים או דלק גרעיני. כורי SMR, למרות שאינם יכולים לשמש לייצור נשק גרעיני, נופלים בקטגוריית האיסור. כך למשל נעתר הנשיא טראמפ לבקשה של ערב הסעודית להקים כור גרעיני בשטחה אבל לא לבקשות דומות ישראליות.

ובכל זאת, לממשלת ישראל יש תוכנית מגירה להקמת תחנת כוח גרעינית בישראל, אולי על בסיס כורי SMR, והתוכניות כבר עברו לשלב התכנון האסטרטגי. משרד האנרגיה והתשתיות פרסם תוכנית לפיה עד 2050 כל החשמל בישראל יופק משמש, רוח וכורים גרעיניים. על פי התוכניות יוקם כור גרעיני גדול באזור שבטה בנגב, או לחילופין באזור רוגם (גבעת חיל) בנגב או לחילופין בעומק הים מערבית לגוש דן. הממשלה, שאמורה לאשר את תוכנית הגרעין כפרויקט לאומי, בינתיים עוד לא דנה בנושא.

ריבונות ישראלית - חכירה אמריקאית

מהצד האמריקאי דווקא חלה התקדמות. הנשיא טראמפ הצהיר על מדיניות להפצת טכנולוגיות SMR לבעלות ברית של ארה"ב. ממה באחרונה סיכם עם ערב הסעודית על פרוייקט להקמת כור SMR אמריקאי בשטחה. הפרויקט הזה הוא סנונית ראשונה מהסכם שמכונה "Pax Silica" (שלום סיליקון) שנחתם בוושינגטון בפברואר השנה בהשתתפות ארה"ב, ערב הסעודית, הודו, אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה, בריטניה, סינגפור וגם ישראל.

מטרת ההסכם היא להבטיח את ההגנה על כל שרשרת הערך של פיתוח וייצור טכנולוגיה מתקדמת. ברור שישראל משתלבת כאן היטב עם בעיה אחת: היא מתעקשת להסתיר את יכולותיה הגרעיניות ההתקפיות. כאן נכנס לתמונה פרויקט "ספיר" (Project Spire), חלק משלום הסיליקון, שעשוי לפתור את התסבוכת: מדינת ישראל תקצה שטח עצום בנגב - כ-16,000 דונם - ותחכיר אותו לארה"ב ל-99 שנים. על השטח הזה יוקם בסיס מוגן, עם רמת אבטחה של מתקן צבאי אמריקאי, ובו יבוצע מחקר ופיתוח ברמה של עמק הסיליקון.

המתקן האמריקאי - Fort Foundry שמו – ישמש לפיתוח שבבים מתקדמים ולתפעול של חוות שרתים מסיביות, מתקני אימון למודלי AI ענקיים ותשתיות אנרגיה עצמאיות – מבוססות תחנת כוח גרעינית מסוג SMR. השטח יוגדר בריבונות ישראלית ובניהול אמריקאי ויפעלו בו חברות אמריקאיות וישראליות. התוכנית כוחה נמצאת כעת על שולחן הממשלה ואם תאושר ניתן יהיה להגיע לחתימה סופית.

גארדנר טוען כי בישראל מפחדים לחתום. "אתה יכול לשאול את עצמך למה המסמך הזה לא נחתם? אנחנו במקרה יודעים למה. כי יש תפיסה של ממשלת ישראל, שהיא מאבדת את השליטה שלה ברגע שזה נחתם. היא רוצה לקבל הבטחות לגבי מה יהיה בדיוק השימוש שתעשה ארה"ב במתחם הזה. והפחד, או הדאגה, שהוא ישמש למטרה בסיסית יותר כמו מחקר ופיתוח ולא לייצור חשמל. אז אין מה לדאוג לגבי זה".

גרדנר אוהב למצוא אנלוגיות היסטוריות לאירועים עכשוויים. הדוגמה שלו היא ההסכם בין בריטניה לסין על נמל הדייגים הקטן בהונג קונג, שנחתמה ל-99 שנים, כמענה לדרישת הבריטים לנמל מים עמוקים. "היית יכול לדמיין שהם יקבלו את נמל הונג קונג ולא יעשו איתו כלום? הם בנו שם נמל וסביבו את העיר שהיא מכה הפיננסית המודרנית, העיר הכי חזקה בכל אסיה" הוא מסביר. מבחינתו הדימיון ברור: "אתה חושב שארצות הברית, אם המסמך הזה ייחתם, תגיד "זה נראה נחמד, אולי פשוט נעשה קצת מחקר ופיתוח? נו באמת".

אז מה אתה צופה שיקרה בזמן הקרוב?

"אני צופה שתמשיך לראות, ואני אולי אהיה חלק מהדברים שאתה רואה, שיח ציבורי שמתנהל על הוויכוח הפוליטי. אנשים כמוני בסופו של דבר משתמשים בכלים פוליטיים כדי לומר דברים בפומבי שפקידי ממשלה לא רוצים לומר. אבל בסופו של דבר מגיעים למשא ומתן האמיתי שקורה".

גם אם תהיה חתימה והעבודות להקמת כור גרעיני חדש בישראל יתחילו, איש אינו תוקע לכפך שזה לא יהיה כור גרעיני בהיקף רחב ולא SMR

"בוא נהיה ברורים. גרעין עובד מצוין בעולם, עוד לפני שיש כורי SMR. כורים כמו Westinghouse AP1000 הגדולים מייצרים חשמל בהיקף ג'יגה-וואט ובארצות הברית תיגמר האנרגיה לפני שיהיו להם מספיק SMRs להפעיל. היופי של מערכות SMR הוא שאין צורך לחבר אותן לרשת החשמל. הן קטנות מספיק, הן יכולות לספק 100 מגה-וואט, 200 מגה-וואט, 300 מגה-וואט והן יכולות לפעול במצב 'אי', כלומר אתה יכול להפעיל אותן לפני שיש לך מערכת ניהול רשת מלאה. אתה יכול לבנות מרכז נתונים שצריך 100 מגה-וואט, שמקבל את כל כושר הייצור של אחד מה-SMR האלה. הטכנולוגיה מוכנה".

לא האם אלא מתי

גרדנר מעריך כי האישורים הרגולטוריים עשויים להגיע הרבה יותר מהר מהתחזיות המקובלות בשוק. בעוד שרבים מעריכים כי אישורי בטיחות לכורים זעירים בארה"ב ייקחו עוד כשלש שנים, התפתחות דרמטית בשטח מלמדת על האצה: חברות מובילות בתחום ה-SMR (למשל TerraPower בה השקיע ביל גייטס) החלו כבר בבנייה פיזית של תחנות הכוח הגרעיניות עצמן – עוד בטרם קבלת האישור הסופי להטענת הדלק הגרעיני. לדבריו 'הימור' כזה של מיליארדי דולרים מצד ענקיות הטכנולוגיה מבוסס על ההערכה שהממשל האמריקאי יאשר את הטכנולוגיות הללו בהליך מזורז כבר בשנה הקרובה. זמינות של דלק אורניום מועשר ברמה נמוכה (LEU/HALEU) ושימוש בשרשראות אספקה קיימות יאפשרו להכניס את הכורים האלו לשימוש בתור פרק זמן קצר.

להערכתו של עזרא גרדנר, הלחצים הכלכליים והביקוש האדיר למחשוב יעשו את שלהם, והחלטת הממשלה בנושא קרובה מאי פעם. הצורך הברור מוליד את המציאות, והשאלה אינה האם ישראל תאמץ אנרגיה גרעינית אזרחית – אלא רק באיזו מהירות היא תחתום על ההסכמים ותתחיל בבניית הכורים שיניעו את מנוע הצמיחה הבא של המשק.