האם חשמל ייאגר בעתיד בלב הים?
במרוץ אחר פיתוח טכנולוגיות לאגירת אנרגיה, שירחיבו את השימוש באנרגיות מתחדשות, פועלת חברת סטארט-אפ איטלקית המנסה לפתח טכנולוגיה ייחודית לאגירת חשמל, שמיועדת להתבצע במתקנים שיימצאו במעמקי הים
מתקן עתידי לאגירת אנרגיה תת-ימית, אילוסטרציה, OpenArt AI
מחשבון השוואת ספקי חשמל
חברת הטכנולוגיה האיטלקית Sizable Energy מפתחת פתרון חדשני לאגירת אנרגיה במתקנים שיימצאו במעמקי הים.
החברה, בהובלת המהנדס הגרעיני מנואלה אאופיירו (Manuele Aufiero), סיימה לאחרונה סבב גיוס סיד (Seed) של שמונה מיליון דולר, למימון פרויקט הדגמה ראשון.
החברה מדווחת כי "ניסתה בהצלחה אב-טיפוס של המודל, וביצעה בהצלחה מבחני עמידות לגלים במכון למחקר ימי בהולנד", וכי תשתמש בכספי הגיוס לבניית מתקן הדגמה ליד חופי איטליה.
לשאוב את מי האוקיינוס ולשחרר חשמל
מדובר בפיתוח של טכנולוגיה קיימת לאגירת אנרגיה בעזרת מים, המבוססת על כוח הכבידה (Pumped Hydro Energy Storage); החידוש הוא האגירה התת-ימית.
בחברה אומרים כי הטכנולוגיה הזו עונה לשניים מהאתגרים המרכזיים בתחום האנרגיה הנקייה: שדרוג של הטכנולוגיה הוותיקה לאגירה שאובה וניצול הים כמקור לאנרגיה נקייה.
אגירת אנרגיה מבוססת כבידה (Gravity Energy Storage) היא שיטה לאגירת חשמל בעזרת הרמת משקל כבד. כאשר יש עודף של חשמל ברשת (למשל, מייצור סולארי בשעות השמש), המערכת מנצלת אותו להרים מסות (למשל של מים, או של אבנים) לגובה, והאנרגיה נאגרת מכוח הכבידה הפועל על המסה המורמת.

לוגו חברת Sizable Energy
כאשר יש צורך בחשמל (למשל - בערב), המערכת משחררת את המסה האגורה. בזמן נפילת המסה, היא מסובבת טורבינות או גנרטורים המחוברים אליה, וממירה את האנרגיה הפוטנציאלית בחזרה לחשמל.
הדוגמה המוכרת ביותר לכך היא אגירת מים שאובה (Pumped Hydro Storage), שבה הרמת המסה היא שאיבת מים. פיתוחים חדשניים יותר של אגירה בעזרת מסה משתמשים, למשל, במנופים רובוטיים להרמת לבנים.
הטכנולוגיה של Sizable Energy מיועדת לשאוב את המסה של מי האוקיינוס, שאמורים להידחף מעלה ומטה בצינור אנכי שיקובע לקרקעית הים. ממברנות מתנפחות ייצרו מאגרים בקרקעית ועל פני המים. האנרגיה העודפת תנוצל לשאיבת הנוזל כלפי מעלה, והשחרור שלה ייצור חשמל זמינה לרשת.
Sizable Energy אינה מנסה לרתום את אנרגיית הגלים באופן ישיר, אלא משתמשת בים כשטח פעולה. ברוס ליק, שותף בקרן Playground Global שהובילה את גיוס ההון של החברה האיטלקית, אומר: "יש הרבה עומק באוקיינוס – הוא לא עמוס".
.jpg)
החברה בוחנת אפשרות להקמת המתקנים שלה לצד חוות רוח ימיות, כדי לחלוק עמן את כבלי החשמל והתשתיות.
בחברה טוענים כי הפוטנציאל הגלום בפתרון זה הוא במחיר הנמוך יחסית, לדבריהם, ההופך אותו, לטענתם, לתחרותי בתחום האגירה לטווח ארוך, לעומת טכנולוגיות אגירה אחרות, כמו סוללות ליתיום-יון, סוללת ברזל-אוויר, אגירה באמצעות הרמת לבנים ועוד.
ב-Sizable Energy מצהירים כי הטכנולוגיה שלהם תעלה פחות מ-20 אירו לקילו-ואט-שעה.
אאופיירו מציין כי "האתגר המרכזי הוא לשמור על פשטות המערכת ועמידותה בפני פגעי הים מבלי להעלות את עלויות הייצור".

תחנת הכוח מעלה גלבוע, צילום: מיכאל יעקובסון, מאושר לשימוש חופשי בוויקיפדיה
ים של טכנולוגיות לאגירת חשמל, חלקן ישראליות
אגירת אנרגיה, כולל אגירת חשמל, היא דרך מרכזית לייעול והגדלת השימוש באנרגיה מתחדשת, שמטיבה זמינה רק בחלק מהזמן, בניגוד לדלקים פוסיליים שזמינים תמיד. לכן ישנן חברות רבות שמפתחות טכנולוגיות אגירה, וחלקן כבר פעילות ועובדות.
בשוק אגירת האנרגיה פועלות חברות ישראליות רבות, ביניהן דוראל, אנלייט, נופר אנרגיה, טראלייט, Brenmiller Energy ועוד. בגלבוע פועלת תחנת כוח הידרו-אלקטרית המסתייעת באגירה שאובה; פרויקט דומה מתוכנן בכוכב הירדן.
בעולם פועלות כיום תחנות כוח רבות המייצרות חשמל מהאנרגיה של הגלים, ביניהן תחנות שהקימה חברת Eco Wave הישראלית. ואולם, ככל הידוע, אין כיום מתקני אגירה הפועלים בתוך הים ומשתמשים באנרגיה ימית כדי לאגור חשמל, כמו בחזונם של Sizable energy.

קראו את חוקי הקהילה שלנו בתנאי השימוש של energya