האוצר נכנע ללחץ: מחיר הדלק צונח בחצי שקל לליטר

אחרי חודשים של שחיקה בכיס ועלויות מחיה מאמירות, נהגי ישראל מקבלים הלילה מרווח נשימה משמעותי במשאבות הדלק. בחצות שבין ראשון לשני יעודכנו מחירי מוצרי הדלק המפוקחים, כאשר המחיר המרבי לליטר בנזין 95 אוקטן נטול עופרת לצרכן בתחנה בשירות עצמי יעמוד על 7.75 שקלים לליטר כולל מע"מ. מדובר בצניחה חדה של 50 אגורות לעומת העדכון הקודם. עבור תדלוק מלא של רכב משפחתי ממוצע בעל מכל של 50 ליטרים, המשמעות היא חיסכון מיידי של 25 שקלים בכל כניסה לתחנה.

באילת, הנהנית מפטור ממע"מ, יעמוד המחיר המרבי בשירות עצמי על 6.57 שקלים לליטר, ירידה של 42 אגורות. מרווח השיווק ותוספת התשלום בעד שירות מלא נותרו ללא שינוי ברחבי הארץ, ויעמדו על 26 אגורות לליטר כולל מע"מ ו-22 אגורות באילת.

מבט מעמיק לתוך קרביה של נוסחת המחיר חושף תמונה מוכרת היטב לכל מי שעוקב אחר משק האנרגיה המקומי: לא חבית הנפט הגולמי צנחה בבורסות הסחורות, וגם לא מרווח הזיקוק האזורי שהתכווץ. השינוי כולו הוא תולדה של החלטת משרד האוצר לחתוך את מס הבלו. יש שיאמרו שזה מסוג המהלכים שנהוג לבצע בסיום קדנציה, בעיקר אם המצב בסקרים לא מזהיר.

מס הבלו לבדו, העומד כעת על 3.23 שקלים לליטר (ירידה נקודתית של 42 אגורות), מהווה 42 אחוז מהמחיר הסופי שמשלם האזרח. לצד זה, המע"מ הנגזר על סך העסקה – כולל על המס עצמו בשיטת "מס על מס" – תורם עוד 1.18 שקלים (15 אחוזים). בסך הכל, נתח המסים הישיר והעקיף עומד על 57 אחוז מכל ליטר בנזין. עלות הדלק הטהור עצמו לפי נוסחת אגן הים התיכון (CIF W MED) עומדת על 2.69 שקלים בלבד, המהווים כ-35 אחוז מהמחיר, בעוד סל הוצאות השיווק של חברות הדלק גובה 65 אגורות לליטר, שהם כ-8 אחוז. המדינה, אם כן, נותרת המרוויחה הגדולה ביותר מכל לחיצה על משאבת הדלק.

בעוד שבישראל מחירי הדלק מתנהגים ברכבת הרים של צווים ממשלתיים זמניים, שוקי האנרגיה העולמיים מציגים מגמות מורכבות בהרבה. בארצות הברית, שוק הדלק נהנה מגיבוי של הפקה מקומית מאסיבית, שם המחיר במשאבה מגלם בעיקר את עלות חומר הגלם ושיעורי מס פדרליים ומדינתיים נמוכים דרמטית, מה שמייצר תנודתיות שקופה הצמודה למסחר בנפט.

באירופה, לעומת זאת, התמונה הפוכה. מדינות האיחוד, בהובלת צרפת וגרמניה, אימצו מזה עשורים מדיניות מיסוי ירוקה וכבדה אף יותר מזו של ישראל. שם מטרת המס אינה רק העשרת קופת האוצר, אלא תמרוץ אגרסיבי של הציבור למעבר לתחבורה ציבורית ולכלי רכב חשמליים, לצד השקעות עתק ברשתות טעינה מהירות.

במזרח, סין והודו ממשיכות לנהל משטר אנרגיה כפול: מצד אחד רכישה אינטנסיבית של נפט מוזל בחוזים ארוכי טווח כדי לתדלק צמיחה תעשייתית, ומצד שני סבסוד ממשלתי רחב לחברות זיקוק מקומיות כדי למנוע זעזועים חברתיים בעתות משבר. סין אף מובילה מהפכה מקבילה שבה חדירת הרכב החשמלי הגיעה לשיאי מכירות עולמיים, תהליך שמתחיל לשחוק את הביקוש הפיזי לבנזין ומציב אתגר גיאו-פוליטי למפיקות הנפט המסורתיות.

ההוזלה הנוכחית בישראל היא אמנם בשורה מבורכת לצרכן שנאנק תחת עול ההתייקרויות, אך במונחי משק האנרגיה מדובר בטלאי על גבי מנגנון ארכאי. מס הבלו המוטל בישראל אינו צמוד להתייעלות אנרגטית או לפליטות מזהמים, אלא משמש שסתום ביטחון תקציבי של האוצר לסגירת גירעונות.

עד שהמדינה לא תגבש מדיניות מיסוי תחבורה ארוכת טווח שתשלב תמריצים למעבר מואץ לאנרגיות מתחדשות ותשתיות טעינה מתקדמות, הנהגים ימשיכו להיות תלויים במצבי הרוח התקציביים של ירושלים. בינתיים, לפחות עד לעדכון הבא, שווה לנצל את ההקלה במשאבה.