אירופה מתכננת את משק האנרגיה שלה מחדש: פחות ביורוקרטיה, יותר עצמאות

הנציבות האירופית (מעין ממשלה משותפת של האיחוד האירופי) פתחה בשבוע שעבר בהליך התייעצות ציבורי במטרה לעצב מחדש את "חוקת האנרגיה" המגדירה את המדיניות בתחום האנרגיה באירופה. תוקף "חוקת האנרגיה" הקיימת עומד לפוג ב-2030.

לפי הדוחות שפרסמה הנציבות במסגרת ההליך, מטרת המהלך היא להקטין את הבירוקרטיה, להגדיל את הביטחון האנרגטי של האיחוד, ולצד זאת - להתקרב ליעד השאפתני של אפס פליטות פחמן.

הליך ההתייעצות יימשך 12 שבועות, עד ה-12 למרץ. המהלך אמור להבשיל לכדי הצעת חוק מחייבת שתוגש לפרלמנט האירופי ברבעון האחרון של 2026.

האיחוד מוביל זה שנים את המאבק הגלובלי במשבר האקלים. בעשור האחרון הוא התמקד בהצבת יעדים. לקראת העשור הבא, הדגש עובר ל"איך": כיצד עוברים לאנרגיה ירוקה תוך שמירה על ביטחון אנרגטי, תחרותיות ומחירים שפויים לצרכן.

עד 2018, כל מדינה באיחוד דיווחה בנפרד על מדיניות האנרגיה שלה, ונוצר כאוס בנתונים. מאז, אוחדו כל הדיווחים מהמדינות השונות למסמך אחד. תקנות האנרגיה הקיימות נכתבו ב-2018 וחייבו כל מדינה להגיש תוכנית לאומית לאנרגיה ואקלים (NECP).

האיחוד הקים מנגנון פיקוח הדוק כדי לוודא כי חברותיו עומדות בהחלטות הסכם פריז. המערכת עובדת, אבל מסורבלת להחריד. דו"ח שפורסם אשתקד מצא כי התוכניות הלאומיות נותרו פעמים רבות "על הנייר" ולא תורגמו לתוכניות ריאליות להשקעות.

כעת שואפים באיחוד להפוך את התוכניות לכלי ניהולי, לקצץ בבירוקרטיה, ולבצע דיגיטליזציה של המידע. בנוסף, האיחוד מנסה ליצור מפת דרכים להשקעות פרטיות, צעד קריטי כדי למשוך לענף האנרגיה באירופה את ההון שהיא זקוקה לו נואשות.

יתרה מכך: המציאות הגיאופוליטית השתנתה. ב-2018 העולם היה יציב יחסית; כעת אירופה מתמודדת עם משבר אנרגיה שנוצר, בין היתר, בגלל החרם על הגז הרוסי בשל המלחמה באוקראינה (וכן בגלל צמיחת הבינה המלאכותית).

קולטנים סולאריים ותחנות רוח באירופה. צילום: Arno Senoner. פורסם באתר Unsplush, מאושר לשימוש חופשי

בנוסף, אירופה מתמודדת עם תחרות הולכת וגוברת עם שתי כלכלות הענק: ארה"ב וסין. לכן, הדגש באירופה כיום הוא לא רק על מדיניות ירוקה, אלא גם זולה, בטוחה, ותחרותית.

הגישה האירופית לאנרגיה וסביבה היא גישת ה"מקל": חוקים, רגולציה קפדנית, יעדים ומנגנוני דיווח. זאת, בניגוד לארה"ב, שבחרה בגישת ה"גזר": סובסידיות וזיכויי מס ליזמים. ואילו בסין מנחיתים את היעדים מלמעלה בהוראות ממשלתיות ישירות. 

בניגוד לאירופה ולסין, ישראל סובלת ממה שמומחים מכנים "גירעון משילותי". בישראל יש, אמנם, יעדים תיאורטיים למעבר לאנרגיה מתחדשת, אך אין חוק אקלים מחייב עם "שיניים" כמו באירופה.

מבקר המדינה וארגוני סביבה מתריעים שוב ושוב כי ללא מנגנון מחייב (כמו ה-NECPs האירופי), ישראל לא תעמוד אפילו ביעד הצנוע של 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030.