אנרגיה חדשה

לפני כמה שנים, המשקיעים בבורסה התלהבו מחברות שרוצות להציל את העולם. אקופיה (Ecoppia), שפיתחה רובוטים לניקוי לוחות סולאריים, הייתה אחת מהן. ב־2020 היא הונפקה בבורסה בתל־אביב לפי שווי של 1.3 מיליארד שקלים, אבל זמן קצר אחר כך, המניה התרסקה ביותר מ־90% משווייה והחברה מכרה את פעילותה. ב־2024 היא הפכה לשלד בורסאי ושנתיים אחרי, בתחילת 2026 השלד הזה קיבל חיים חדשים. הפעם תחת השם סטארק פאוור (Stark Power). בתוך חצי שנה המניה כבר זינקה בכ־440%.
אם פעם המשקיעים חיפשו חברות שפועלות באופן ישיר בצמצום הפגיעה בסביבה, למשל מקימות שדות סולאריים, מטפלות במחזור שפכים או מנקות לוחות סולאריים, היום כולם מדברים על חוות שרתים ועל כמויות החשמל העצומות שהן צריכות. החברות המצליחות באמת הן אלה שמגלגלות עסקאות ופרויקטים שיש חשמל בסופם, ויודעות להפוך נדל"ן לחשמל. זהו בדיוק התחום שבו סטארק פאוור רוצה לשחק. 

החברה ששווי השוק שלה הגיע ל־713 מיליון שקלים, הפכה להיות המניה עם אחת התשואות הגבוהות ביותר ב־2026 עד כה. השילוב של שוק האנרגיה העולמי הרותח וחמשת היזמים שמביאים איתם הרבה ניסיון קודם ויכולת להלהיב את המשקיעים הביא בעקבותיו שורה ארוכה של משקיעים מוסדיים כמו הפניקס, הראל, ילין לפידות, מור, מגדל ועוד רבים שהשקיעו 665 מיליון שקלים. עזרה להתלהבות העובדה שהמייסדים עצמם הזרימו מכיסם הפרטי כ־90 מיליון שקלים. לאחרונה החברה ערכה מכרז בין הבנקים, וגייסה בנקל מסגרת אשראי מבנק הפועלים בסך 85 מיליון דולר.
ויש עוד סיבה לזינוק של סטארק: היזמים שהקימו אותה, דמויות בפרופיל גבוה בשוק האנרגיה; צפריר יואלי סגן היו"ר, ממייסדי חברת אנלייט, שהיה אחראי לכמה מהעסקאות הבין־לאומיות המרשימות שלה; נדב טנא יו"ר החברה ושחר גרשון סגנו. הם ניהלו את נופר אנרגיה ביחד עם עופר ינאי והדגימו כישרון בהפיכת נדל"ן לכסף במישור המקומי, וגם מיכאל אבידן שהוא מנכ"ל החברה ויוסף לבקוביץ' סמנכ"ל הכספים, בכירי אנלייט לשעבר, שמכירים היטב את השוק בארצות־הברית ויודעים לסגור שם עסקאות.  

יואלי: "רמת התחרות בישראל היא גבוהה מאוד ולכן המחירים פה - של קרקעות וכל המרכיבים - גבוהים ביחס לשווקים אחרים. ויש גם מגבלות כמו אלה שמטילה רשות החשמל, כי רשת החשמל לא תוכל לקלוט עשרות חוות שרתים בה בעת"

בריאיון ראשון לתקשורת מאז הקמת החברה, יואלי, טנא וגרשון מספרים איך הם מתכוונים להפוך את הביקוש הגואה לחשמל למנוע צמיחה, מגיבים לשמועות סביב הפרידה מעופר ינאי ומסבירים למה הם בטוחים שהביזנס החדש יביא אותם להיות חברה בשווי מיליארדים כבר בשנה הבאה. "אנחנו צוות קומנדו", אומר יואלי. "שלפנו את הכוכבים והבאנו אותם אלינו. שלושתנו בעלי השליטה אבל נותנים הרבה מאוד מעטפת בעבודה מול המקורות, מול המממנים, גם מוסדיים, גם בנקים, אפילו משקיעי ריטייל. אנחנו יודעים להקדיש הרבה מאוד זמן, לדבר ולהסביר, ולחברה מהסוג שלנו זה מאוד משמעותי". 
טנא: "אנחנו מביאים הרבה מאוד מהניסיון שלנו בהקמה ובניהול של חברות בהיקף של מיליארדים, כל אחד מאיתנו מעורב בצוותי עבודה ביום־יום. באנו לכאן כדי לעבוד, לעשות ולהצליח לבנות חברה של מיליארדים".

העסקה הראשונה: "בתוך 45 דקות זה הסתיים"

ההיכרות בין יואלי, טנא וגרשון הולכת שנים אחורה. יואלי וגרשון גדלו באותו קיבוץ, טנא היה הבוס של גרשון הרבה שנים, והם חלקו הערכה משותפת והסכמה על הכיוונים החדשים שהשוק יוצר בשנים האלה. ואז, כשטנא וגרשון פרשו מנופר באירוע סוער (עוד נדבר עליו בהמשך), הם חברו ליואלי, שצירף לחבילה את אבידן ולבקוביץ' - וסטארק פאוור נולדה.
התובנה הראשונה של השלושה הייתה שהשוק נמצא בנקודת רתיחה ואין זמן לבזבז. במקום להקים חברה פרטית, לגייס הון ראשוני ולהתקדם באיטיות הם החליטו על רכישת השלד הבורסאי שהיה על המדף, באפריל השנה. הם גם הזרימו מכיסם הפרטי כ־40 מיליון שקלים ו־50 מיליון נוספים שיבואו בהמשך (שהצטברו בכיסם בעת הפרישה מהחברות הקודמות( כדי לשדר לשוק כמה הם מאמינים בתוכנית העסקית שלהם. "התחלנו לקבל פניות אקטיביות מהגופים המרכזיים בשוק ההון, וחודש לאחר שנכנסנו לשלד כבר הכנסנו לצידנו מספר מוסדים מרכזיים כמו מור, פניקס, ילין, הראל, נוקד, אלפא, ארקין, ועוד", מספר גרשון.

מה גורם למשקיעים מוסדיים רציניים להשקיע בחברה שאין לה שום פעילות?
יואלי: "ראשית, זו הייתה ההיכרות הבין־אישית איתנו. שנית זו זהות האינטרסים: לא רק באנו ופיטפטנו, אלא שמנו כסף, וזה יוצר זהות אינטרסים חזקה מאוד, לעומת מי שבא רק עם רעיון, מצגת, יפה ומוצלח ככל שיהיה. ושלישית — הדבר החשוב ביותר: האמינו מאוד בעשייה שתיכננו. במה שהצגנו". 
השמועות מספרות שזו הייתה הנפקה בלי מצגת, בלי road show. היזמים נקבו במחיר והמשקיעים הכניסו את היד לכיס. בתוך 45 דקות זה הסתיים. חודש לאחר מכן, החברה כבר סגרה את העסקה הראשונה שלה: רכישת חברת סייג' (SAGE) האמריקאית, שעוסקת בייזום ובפיתוח פרויקטים של חוות שרתים ותחנות כוח מבוססות גז טבעי בסכום של 50 מיליון דולר במזומן. זה היה בשלב שמגדל נכנסה כבעלי עניין עם השקעה של 90 מיליון שקל מתוך סך הסיבוב — 145 מיליון שקלים. מה שהביא את סך ההשקעות באותו שלב ל־665 מיליון שקלים, מתוכם 320 מיליון שקלים שנכנסו לקופת החברה בפועל, כסף זמין להשקעות בפרויקטים. 
לפני כחודש החברה צירפה לקופה שלה מסגרת הלוואה של בנק הפועלים בהיקף 85 מיליון דולרים. "קיבלנו אותה בתנאים אדירים, שמאפשרים לנו לבצע רכישות של פרויקטים", אומר גרשון ויואלי מוסיף: "כשבאנו לבנות את החברה היה לנו את הלוקסוס להקים חברה בצורה שמתאימה אופטימלית לתנאי השוק. אנחנו מבינים טוב את עולמות האנרגיה, הקמנו בעבר חברות שהן יצרניות חשמל פרטיות (IPP) והסתכלנו מה קורה עכשיו בשוק ואיך בונים חברה בצורה שתהיה הכי מוצלחת עסקית ותיצור צמיחה הכי מהירה ואת התשואות הכי טובות לבעלי המניות".

ומה גיליתם? איך יוצרים את הצמיחה הכי מהירה?
"ראינו שמודל ה־IPP הוא מודל טוב כי הוא מאפשר להחזיק נכסים רבים, תחנות כוח רבות שמוכרות חשמל, קונבנציונליות או מאנרגיה מתחדשת, אבל יש לו גם כמה בעיות: זה דורש המון גיוסי הון, כלומר הרבה דילולים לבעלי המניות, והרבה עלויות תקורה על פיתוח, וזה גם לוקח הרבה זמן וגם הרבה סיכון". 
הדברים האלה של יואלי מזכירים עסקה שנקשרה בשמו כשהיה באנלייט: ב־2021 הוא הוביל את רכישת קלנרה (Clenera) האמריקאית בכ־400 מיליון דולר - עם צבר של פרויקטים לייצור אנרגיה שאיפשרו לאנלייט לחדור לשוק האמריקאי ולהנפיק מניות בנאסד"ק. ההבדל בין העסקה ההיא לעסקאות הנוכחיות של סטארק נעוץ בלוחות הזמנים: הפרויקטים של קלנרה היו עדיין רחוקים מלהיות פעילים ונדרשו כמה שנים והשקעות רבות כדי שיתחילו ליצור כסף. סטארק מחפשת פרויקטים שכבר עכשיו יוצרים הכנסות.

זה נראה כמו סופרמרקט של פרויקטים, שאתם מסתובבים ומלקטים מה שמתאים לכם, בלי שאתם צריכים להקים פרויקטים מההתחלה. 
"אנחנו יכולים גם וגם. יש לנו את הידע לעשות פיתוח והקמה בכל הרמות. עשינו את זה בפרויקטים הכי גדולים בעולם. אז אנחנו מזהים איפה הכי נכון להיכנס. למשל במינסוטה קנינו תחנת כוח עובדת, אבל נקים שם פרויקט אגירה מאפס. יש שם כבר פיתוח וזה אחד מהסיבות לפוטנציאל הגדול של האירוע: לדעת לבוא ולקנות תחנות כוח פועלות, או לקראת הקמה, שהרבה יותר מהיר ליצור מהן הכנסות. בגלל שהשוק כבר עמוק ויש הרבה סוגים של עסקאות, אנחנו יודעים להגיע לעסקאות הטובות, גם מתחדשות, גם קונבנציונלי, כל דבר שמייצר חשמל בזמן ובצורה טובה".
יואלי מדבר על זרוע שנייה של החברה, לפעמים על הרגל השנייה שהיא ניצבת עליה. בכל מקרה מדובר על תזרים רחב של הכנסות שמגיע מעיסוק בתחום חוות השרתים (מרכזי נתונים) שמטריף עכשיו את העולם. שחקנים של חוות השרתים בארה"ב עובדים בממדים אחרים מהמוכרים בישראל. חוות שרתים אחת צריכה 1,000 מגה וואט של חשמל. לפעמים הרבה יותר. יש לחברות הענק כמו גוגל, מטא או אמזון תוכניות להקים כורים גרעיניים. אבל בינתיים הן מחפשות מקורות חשמל בנרות. "זה יוצר צורך עצום בידע איך להביא חשמל לנקודה מסוימת, לקרקע מסוימת", אומר יואלי. "עכשיו תחשוב מה אנחנו יודעים לעשות? בדיוק את זה. אנחנו יודעים לזהות איפה תחנות כוח או מתקני אגירה שאנחנו נקים ייצרו מקסימום אנרגיה על קרקע מסוימת. כשהבנו את זה אמרנו - 'אנחנו נביא את היכולות שלנו בפיתוח של פרויקטי חשמל, ונפתח קרקעות עבור הצרכנים הגדולים".

גרשון: "עם עופר ינאי היינו שלישייה חזקה מאוד, שבנתה חברה מאפס כולל הצלחות אדירות בשוק המקומי. אבל כבר שנתיים לפני שעזבנו לא ראינו את הדברים עין בעין, כולל איך לנהל את החברה ואילו החלטות לקבל"

המונח שסטארק מדברת עליו הוא "קרקעות חשמל" (power land): החברה רוכשת קרקעות ומשיגה היתרי בנייה למתקני חשמל והיתרי חיבור לרשת החשמל של המתקנים. זה תהליך לא פשוט, בישראל או בארה"ב, אבל הוא מקפיץ את ערך הקרקע לשמיים. "כדי להגיע לזה צריך המון מומחיות בקרקעות חשמל. אם אתה שחקן נדל"ן או איזה מתווך - זה לא מספיק. אתה חייב להבין בפאוור", אומר יואלי. אולי זו הסיבה לשם סטארק פאוור, כשחושבים על זה. 
"עכשיו תשמע דבר מדהים: קרקע חשמל כזאת, שאתה יכול להגיע אליה בפרויקטים הטובים בתוך שנה־שנה וחצי, אתה יכול להגיע לחיבור של מאות מגה וואט ויותר. את הנכס הזה אפשר למכור במאות מיליוני דולרים, עוד לפני ששמת אבן פינה. זו תשואה מטורפת. תחשוב שהשקענו בזה עשרות מיליוני דולר, ואנחנו מוכרים את זה ב־300-200 מיליון דולר בתוך שנה וחצי. זה אירוע שלא היה קיים לפני זה בשוק האנרגיה".

נראה שיש פה איזו כלכלת שוק חדשה
"זה נוצר בגלל שיש ביקוש עצום של שחקני ענק, שיש להם המון כסף, כמו גוגל, אמזון, והם חייבים את המגוואטים האלה ומחפשים אותם בנרות. ולכן למומחיות שלנו בתחום הפאוור, עם הצוות שיצרנו בארצות־הברית, יש ערך עצום".

הסכסוך עם עופר ינאי: "היו מחלוקות על ההגה"
צפריר יואלי נולד בקיבוץ אילון שעל גבול הלבנון. את השירות הצבאי עשה ב־8200 ועד היום הוא נחשב מי שמזהה פוטנציאל של טכנולוגיות חדשות. אבל החיים הובילו אותו הרחק מההייטק. ב־2008 הוא הצטרף לגלעד יעבץ ולעמית פז בהקמת אנלייט, החברה שסימנה את הדרך להרבה חברות אנרגיה מתחדשת אחרות במודל של יצרני חשמל פרטיים, הראשונה שיצאה לפרויקטים בחו"ל והראשונה שהנפיקה מניות בבורסה. יואלי הוביל את הפיתוח העסקי בעולם. "אני חושב שמה שאנחנו עושים פה בסטארק, זה לקחת את הידע שצברנו והקילומטראז' שעשינו באנלייט ובנופר וליישם אותו במודל עסקי כמו שאנחנו חושבים שהשלב הבא של חברות האנרגיה צריך להיות", הוא אומר. 
ב־2022 הוא עזב כדי להקים את קרן ההון סיכון גרביטי.  
נדב טנא נולד בצד השני של הפריפריה: הוא בנולד במושב אביגדור שליד קריית־מלאכי, "בן של רפתן". הדרך המקצועית שלו התחילה בניהול פעילות של האנרגיה המתחדשת של קבוצת עזריאלי, שנמכרה ב־2014. בהמשך הוא הצטרף לעופר ינאי בהקמת נופר אנרגיה, שם שימש מנכ"ל במשך 11 שנים, שכללו את הפעילות בשוק הישראלי, הנפקת החברה ופיתוח הפעילות בחו"ל.
שחר גרשון נולד אף הוא בקיבוץ איילון. את תחילת דרכו בתחום האנרגיה עשה בחברת אנלייט בניהול הפיתוח העסקי בישראל תחת ניהולו של יואלי. לאחר מכן עבר לנופר אנרגיה תחת ניהולו של טנא, ובהמשך היה מנכ"ל משותף של החברה. גם מיכאל אבידן ויוסף לבקוביץ' הם יוצאי אנלייט. אבידן היה בתפקידו האחרון מנכ"ל אנלייט ארה"ב ולבקוביץ היה סמנכ"ל מיזוגים ורכישות. מאוחר יותר גם הם פרשו והקימו את SunSpear - חברה להשקעות בפרויקטי אנרגיה בארה"ב.
ואז הגיע המפץ הגדול, שהוביל להתגבשותה של חברת סטארק: הפרישה של טנא וגרשון מחברת נופר אנרגיה, שכיכבה בכותרות במשך חודשים. טנא וגרשון הצטרפו לבעל השליטה בנופר, עופר ינאי, מתחילת דרכה של החברה, כשעוד מנתה חמישה אנשים בחדרון קטן בירושלים. יחד הם הובילו אותה להנפקת ענק ב־2020 ולהפיכתה לשחקנית גלובלית המגלגלת מיליארדים. היחסים בין טנא, גרשון וינאי נחשבו סימביוטיים ממש, כשכל אחד מהם תורם להצלחת החברה.
ביוני 2025 הם הודיעו במפתיע על עזיבתם את החברה. זה קרה אחרי שנתיים של מחלוקות על אופן ניהול החברה, על האחריות לפרויקטים, על חלוקת המשאבים. היה ברור שזה לא יכול להימשך, וסייעה לכך העובדה שהייתה להם קופה קטנה שמקלה עליהם בהתחלה חדשה: עם עזיבתם הם לקחו איתם הון בסכום של 350 מיליון שקלים שהיה בידיהם, שווי המניות בהיקף 9.99% בנופר, שקיבלו מינאי ערב ההנפקה בבורסה בתל־אביב.

אבל השוק רחש שמועות וספקולציות: היו שטענו כי מעורבותו של ינאי בקבוצת הכדורסל הפועל תל־אביב יצרה מתחים. היו שסיפרו שהשניים דרשו שינאי יוותר על תפקיד היו"ר לטנא, ושגרשון ימונה למנכ"ל. היו טענות הפוכות, שלפיהן ינאי רצה לחזור להיות מעורב יותר ודומיננטי בניהול. זו הייתה פרידה רועשת. ינאי שלח מכתב התראה חריף לחברת השלד הבורסאי א.מ.א.א.א ודרש לבטל את עסקת המיזוג עם סטארק בטענה שהמהלך מהווה הפרה של סעיפי אי־תחרות וסודיות. טנא וגרשון דחו את הטענות מכל וכל, והגדירו אותן כמופרכות. בסופו של דבר הפרשה לא הגיעה לבתי המשפט. 
בפברואר השנה התייחס לזה ינאי כשאמר: "זוגיות ארוכת שנים לפעמים נתקלת בבעיות. באיזשהו שלב הזוגיות בשלישייה הייתה בעייתית, והיה צורך בשינויים. כשעושים שינויים צריך לקחת מושכות, והחלטתי שאני אהפוך להיות המנכ"ל. הייתה דילמה אם לחפש מנכ"ל נוסף או לטפל באופן אישי. אתם מכירים אותי ואת הסגנון שלי. אני מגבש החלטה ופועל".
לראשונה טנא וגרשון מתייחסים לפרשה ומצננים מעט את ההתרגשות. "היינו חברים מאוד קרובים, שלישייה חזקה מאוד, שבנתה את החברה מאפס כולל הצלחות אדירות בשוק המקומי", אומר גרשון, "אבל בשנתיים שקדמו לעזיבה שלנו לא ראינו את הדברים עין בעין בהמון דברים, כולל איך לנהל את החברה ואילו החלטות לקבל".
טנא: "חברנו לעופר כשנופר הייתה ממש בתחילת דרכה, וביחד בנינו את נופר שהייתה הצלחה ייחודית מאוד, חברה בלי גב כלכלי. אבל אחרי יותר מעשור אני חושב שזה קורה בשותפויות ובזוגיות הכי טובות, שיש רגע שאנחנו לא ראינו עין בעין, והדבר הנכון היה להפריד כוחות. לא נכון לארגון שיש מחלוקות על ההגה". 

היו טענות שהתנגדתם לרכישת הפועל תל־אביב, או שרציתם תפקידי הובלה של החברה. 
גרשון: "יש המון אנשים שמנסים לסכסך ולהגיד דברים. המציאות הייתה כמו שתיארנו. כל שאר הדברים הם כל מיני סיפורים ואגדות".

כיום אתם מתחרים בנופר אנרגיה?
גרשון: "אין שום תחרות. עולם האנרגיה הוא עצום בגודלו. בטח כשאנחנו מרוכזים בשוק האמריקאי ובדברים שנופר לא עושה. אין תחרות אמיתית, לכולם יש יכולת לפעול ולעבוד, כל אחד בשווקים ובאזורי העניין שלו".

יש מצב שיהיה לכם שיתוף פעולה יום אחד?
"אנחנו לא מחפשים כרגע שיתוף פעולה מהסוג הזה, אבל, אתה יודע, אנחנו לא אומרים לשום דבר לא. כל דבר שיעשה שכל ויהיה נכון להתפתחות של סטארק ובעלי המניות, נשקול אותו".

אמרת קודם שאתם בדרך להיות חברה של מיליארדים. מדגדג לכם לגדול ולעבור את השווי של נופר?
"אנחנו מרוכזים בעצמנו וגם רואים ויודעים איך אנחנו הולכים להיות חברה של מיליארדים רבים. ובאמת בלב שלם אנחנו מייחלים בהצלחה לנופר". 

הבחירה בארה"ב : "בישראל זה מורכב ואיטי"

הפרויקט האחרון של סטארק, שדווח לבורסה, הוא רכישת מתחם Cottage Grove במיניסוטה, ליד מיניאפוליס, שכולל תחנת כוח מגז שכבר מניבה 262 מגה וואט, ועוד פרויקט אגירה בשלבי הקמה שיניב 320 מגה וואט. היקף ההשקעה בפרויקט: 43 מיליון דולר. שווי הפעילות הצפוי: 229 מיליון דולר. 
ולא רק זה: החברות המפעילות את תחנת הכוח, רוכשות את הגז ונושאות בסיכון של מחירי התשומות. אבל סטארק מקבלת תשלום קבוע ויציב למשך 15 שנה - 48-43 מיליון דולר בשנה, והרווח לפני מיסים נאמד ב־30–33 מיליון דולר. מימון העסקה נעשה באמצעות ההלוואה שלקחה סטארק מבנק הפועלים, והתשואה עליה תגיע ל־33% על ההון נטו.
העסקה הראשונה שהחברה חתמה עליה הייתה בתחום קרקעות החשמל. החברה רכשה את חברת סייג' (SAGE) האמריקאית, שעוסקת בייזום ובפיתוח פרויקטי חוות שרתים ותחנות כוח מבוססות גז טבעי בסכום של 50 מיליון דולר במזומן.
"הם קבוצת יזמים מוכשרים מאוד, שבעבר פיתחו פרויקטים סולאריים ואגירה בהיקפים גדולים ולפני כשנה וחצי עשו הסבה והתחילו לפתח קרקעות לחוות שרתים עבור צרכנים", אומר יואלי. "רכשנו אותם כשהם כבר באו עם פורטפוליו של פרויקטים מעניינים מאוד, אבל עוד לא מוכנים כקרקעות חשמל כי אין להם חיבור חשמל חתום, אבל התהליך נראה טוב".
הפורטפוליו של סייג' כולל פרויקטים של חוות שרתים בהיקף כולל של 5,550 אלף מגה וואט (פי 4 מהמקסימום שרשות החשמל קצבה למדינת ישראל כולה), וכן פיתוח תחנות כוח בגז טבעי במודל קו־לוקיישן (לצד חוות שרתים) בהיקף של 1,550 אלף מגה וואט נוספים. להערכת החברה מדובר בפוטנציאל הכנסות של 620-310 מיליון דולר כבר בשלבי המימוש הראשונים של פורטפוליו הפרויקטים.

טנא: "אנחנו מביאים הרבה מאוד מהניסיון שלנו בהקמה ובניהול של חברות בהיקף של מיליארדים. 
כל אחד מאיתנו מעורב בצוותי עבודה ביום–יום, וזה מה שאנחנו עושים ב–100% מהזמן. באנו לכאן כדי לעבוד ולהצליח לבנות חברה של מיליארדים"

אחת העסקאות בפורטפוליו הזה היא מגרש בשטח 4,000 דונם שעליו בנוי מפעל ישן למחזור צמיגים ובצמוד אליו שתי תחנות כוח. בימי הנשיא ג'ו ביידן הוא זכה להטבות רבות שהפכו את השדרוג שלו לאטרקטיבי. אבל בימי דונלד טראמפ כל ההטבות האלה התפוגגו, והיזמים נאלצו להיפטר ממנו בכל מחיר. בסטארק מצביעים על ההזדמנות: תשתית ייצור החשמל שעל הקרקע הזו - 700 מגה וואט טבין ותקילין. כעת הם מתכננים להפוך אותה לקמפוס ענק של חוות שרתים, שמצויד במקור חשמל משלו.
"כל העולם מחפש חוות שרתים, כולם רוצים ליזום, למכור, לקנות. הנקודה המרכזית היא איך לייצר את הערך וגם להיות במקטע הנכון ולא להשקיע את הכסף לשווא", אומר גרשון. "היכולת בפרויקט הזה להגיע למאות מגה וואטים של אישור חיבור כבר בשנה הבאה. האסטרטגיה שלנו פשוטה: קנינו ב־50 מיליון דולר את כל הפורטפוליו, ואנחנו מעריכים שיעלה לנו עוד 30 מיליון דולר לפתח היתרים, השגת אישורים, הרבה הגשות לחברות חשמל מקומיות, המון עבודת ניירת, המון כיתות רגליים ושכנוע. כמעט כל שבוע אנחנו עושים שיתופי ציבור. המטרה שלנו, החל משנה הבאה, היא להגיע לקרקעות חשמל ולהתחיל למכור בשלבים במטרה להגיע להכנסות של מאות מיליוני דולרים".

אפשר להבין למה בחרתם לפעול בארצות־הברית. יש שם שפע הזדמנויות שאין בישראל.
יואלי: "אנחנו מכירים היטב את השוק הישראלי. פיתחנו פה פרויקטי אנרגיה מתחדשת מהגדולים בארץ עד היום - טורבינות רוח ברמת הגולן, שדות סולאריים גדולים. יש לנו המון ניסיון בלפתח פרויקטים מורכבים מאפס בישראל. אבל הערכנו מהתחלה שרמת התחרות בישראל היא גבוהה מאוד, ולכן המחירים פה - של קרקעות ושל כל המרכיבים - יהיו גבוהים ביחס לשווקים אחרים. וגם היה לנו ברור שיגיעו מגבלות, כמו אלה שמטילה עכשיו רשות החשמל, כי רשת החשמל לא תוכל לקלוט עשרות רבות של חוות שרתים בה בעת. השילוב הזה גרם לנו בשלב זה להתמקד בשוק האמריקאי, שמן הסתם הוא הרבה יותר גדול, משחקים שם שחקני ענק, ולכן גם אפשר להגיע שם לעסקאות של מאות מיליוני דולרים עבור קרקעות חשמליות. משהו שהוא לא קיים בארץ".

אבל ארה"ב היא גם השוק הכי צפוף ותחרותי.
"קודם כל עשינו כבר עסקאות בעבר בארצות־הברית, גדולות מאוד ומוצלחות מאוד ולכן כשאתה יודע מה אתה מחפש, אתה מוצא. ומיכאל ויוסף הם מנהלים אמריקאים. כמו־כן, החברה שרכשנו גם מציגה נוכחות של מקומיים. לצורך העניין אנחנו כמו כל שחקן אמריקאי, עם יתרון חשוב: שהמקורות המימוניים שמגיעים משוק ההון הישראלי הם מאוד תחרותיים. האם זה אומר שאם נתחרה ראש בראש עם בלאק רוק אנחנו ננצח? אנחנו גם לא מנסים. אנחנו הולכים למקומות שהענקיים לא הולכים אליהם, אבל יש בהם המון עסקאות".

למה משק החשמל הישראלי מפגר אחרי מקבילים לו בעולם המערבי? גם הרגולציה, גם הבירוקרטיה, גם רשת החשמל המיושנת 
"פגשתי יזם פולני שאמר לי שכל יזם בתחום האנרגיה בטוח שאצלו במדינה הכי קשה לפתח פרויקטים. אמרתי לו שהוא צודק, אבל שבישראל זה באמת הכי קשה. בסוף, רשת החשמל פה מוגבלת. ישראל היא אי אנרגטי - אין לנו חיבורים פנימה והחוצה שמאפשרים לנו לשלוח או להביא חשמל כשצריך. יש פה הרבה מגבלות".

וזה הופך את ישראל לפחות אטרקטיבית ליזמים? לכן כל כך הרבה חברות ישראליות מסתובבות בארה"ב, באירופה, במזרח אירופה? 
"חברות ישראליות יוצאות לעולם כי השוק הישראלי הוא גם קטן וגם מוגבל, והן רוצות לצמוח מהר. הכל פה הוא איטי יחסית בגלל הרבה מאוד גופים שמעורבים ברגולציה - הן רשות החשמל, הן גופי התכנון ורשות מקרקעי ישראל. זה מורכב וזה מאט את התהליכים, ולכן יזמים שרוצים לצמוח מהר מנסים לפעול בחו"ל".