מערכת אגירה ביתית כבר יש לכם? משרד האנרגיה ממליץ

משרד האנרגיה ומינהל התכנון מקדמים תיקון לתקנות שיאפשר לקבלנים ולוועדי בתים להציב סוללות אגירה במקום גנרטורים. המהלך מיועד  גם כדי להרחיב את הפריסה של סוללות אגירה ברחבי הארץ. בשילוב פאנלים סולאריים על הגג, הבית המשותף הופך מיחידה צרכנית פסיבית לתחנת כוח זעירה ומניבה.

רעש מנוע הדיזל שמרעיד את קירות הבניין וריח הסולר השרוף בחניון התת-קרקעי עשויים להפוך בקרוב לזיכרון רחוק. בדיקה כלכלית מקיפה שפרסם  משרד האנרגיה והתשתיות, כחלק משימוע ציבורי שיימשך עד אמצע נובמבר, מציגה תמונת מצב שקשה להתווכח איתה: מערכות אגירת חשמל מבוססות סוללות הן כבר לא גימיק ירוק ויקר, אלא חלופה כלכלית שמנצחת את הגנרטור המסורתי בנוקאאוט בחלק מבנייני המגורים בישראל.

החוק הישראלי מחייב כיום הצבת גנרטור חירום בבניינים רבי-קומות כדי להבטיח את פעילות המעליות, משאבות המים והתאורה בזמן הפסקת חשמל. אלא שבפועל, מדובר בברזל כבד שעומד כאבן שאין לה הופכין 99.9 אחוז מהזמן, דורש תחזוקה שוטפת, אוגר סולר שעלול לדלוף לקרקע, וברגע האמת לא תמיד טורח להניע. 

המספרים שמציגה חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד, שבדקה את עלויות ההקמה והתפעול לאורך 20 שנה, מפתיעים גם את הספקנים. בבניין סטנדרטי של עד תשע קומות עם חנייה עילית, מערכת אגירה תחסוך לדיירים כ-21 אלף שקלים לאורך התקופה בהשוואה לגנרטור. בבניין דומה עם חניון תת-קרקעי, הסוללה יקרה כיום בכ-5,000 שקלים בלבד, פער זניח שמתבטל לחלוטין כשמשקללים את השקט התעשייתי. במגדלים של עד 20 קומות הגנרטור עדיין נהנה מיתרון של כ-38 אלף שקלים, אך הצניחה המתמשכת במחירי הסוללות העולמיים צפויה למחוק גם את הפער הזה בתוך זמן קצר.

ההיגיון הכלכלי האמיתי, עם זאת, כלל לא נמצא בשעות החירום, אלא בשגרה. גנרטור יודע לעשות דבר אחד בלבד: לשרוף סולר כשאין חשמל. מערכת אגירה, לעומת זאת, היא נכס פיננסי פעיל. ועד בית שיגדיל מעט את קיבולת הסוללה מעבר למינימום הנדרש בחוק, יוכל לבצע ארביטראז' אנרגטי: לטעון את הסוללה בלילה כשהחשמל זול, ולפרוק אותה לטובת השטחים המשותפים בשעות השיא היקרות, או אפילו למכור חשמל חזרה לרשת. בשילוב פאנלים סולאריים על הגג, הבניין הופך מיחידה צרכנית פסיבית לתחנת כוח זעירה ומניבה.

המהלך הישראלי נשען על גידול גלובלי בשוק הסוללות, המובל על ידי סין. ענקיות סיניות כמו CATL ו-BYD הציפו בשנתיים האחרונות את השוק בסוללות ליתיום-ברזל-פוספט, שהורידו את מחירי האגירה לשפל היסטורי והפכו את הטכנולוגיה לבטוחה בהרבה. בארצות הברית, מדינות כמו קליפורניה וטקסס כבר הפכו את סוללות הבניינים לעמוד השדרה שמייצב את הרשת בימי שרב קיצוניים, באמצעות איגום אלפי סוללות ביתיות לתחנת כוח וירטואלית.

באירופה, ובמיוחד בגרמניה, זינוק במחירי האנרגיה דחף מאות אלפי משקי בית ובניינים משותפים להתקין מערכות אגירה צמודות סולאר. ואילו בהודו, שם הפסקות חשמל הן עניין שבשגרה ומערכות גנרטורים אחראיות לחלק ניכר מזיהום האוויר העירוני הכבד, ממשלת מודי דוחפת רגולציה אגרסיבית להחלפת גנרטורים בדיזל במערכות אגירה במתחמי מגורים ומסחר.

מבט היסטורי קצר ממחיש עד כמה השינוי הזה מתבקש. מערכות אל-פסק מבוססות סוללות עופרת-חומצה אמנם נכנסו לחדרי שרתים ובתי חולים במחצית השנייה של המאה ה-20, אך הן היו כבדות, רעילות, בעלות אורך חיים קצר ויקרות להחריד עבור בניין מגורים ממוצע. רק הבשלת טכנולוגיית הליתיום-יון בעשור האחרון, שנולדה בכלל עבור תעשיית הרכב החשמלי, אפשרה לדחוס כמות אנרגיה אדירה לארון מתכת שקט, נקי ומנוטר מרחוק, שיודע להתריע בעצמו על תקלות בטלפון הנייד של ראש הוועד, בלי שאף אחד יצטרך לרדת למקלט לבדוק שמן.

הבסיס הטכנולוגי שעומד מאחורי המהפכה הזו הוא המעבר של התעשייה העולמית לכימיית ליתיום-ברזל-פוספט (LFP). בניגוד לסוללות ליתיום מוקדמות שהכילו קובלט וניקל והיו רגישות להתחממות ולקצרים, סוללות ה-LFP מצטיינות ביציבות תרמית גבוהה מאוד, שהופכת את הסיכון להתלקחות לכמעט אפסי – תנאי קריטי כשמדובר בהצבת מערכת בתוך בניין מגורים מאוכלס. לצד הסוללה פועל ממיר חכם דו-כיווני ומערכת ניהול אנרגיה ממוחשבת, שמנתחת את דפוסי הצריכה של הבניין ומגיבה להפסקת חשמל בתוך אלפיות השנייה, מה שמונע אפילו את הבהוב האורות המוכר בזמן כניסת הגנרטור לפעולה.

המהלך של משרד האנרגיה מיועד לא רק להפעיל סוללות כדי להתמודד עם הפסקות חשמל או להאיר חדרי מדרגות וחניונים, אלא גם כדי להרחיב את הפריסה של סוללות אגירה ברחבי הארץ. אחת הבעיות העיקריות של רשת החשמל הישראלית היא במחסור במיקומים להפעלה של מערכות אגירה. ביזור של הסוללות בבניינים, מבני מגורים, תעשייה ומסחר, יכול להוסיף קיבולת אגירה יקרת ערך בלי להידרש להקמה של מערכי אחסון אנרגיה ענקיים שדורשים נדל''ן קרקעי בכמות שלא תמיד זמינה.