גגות סולאריים הם חלק מהחוסן של העוטף | דעה

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, השיקום של יישובי הגבול מחייב תשובה גם לשאלה איך מחזקים  את החוסן הכלכלי של החקלאים ותושבי עוטף עזה וגבול הצפון. חקלאי שחוזר למשק זקוק למבנים תקינים, לתשתית חשמל יציבה וליכולת לממן את עונת הגידול הבאה. כאשר הפרנסה נשחקת, גם ההחלטה להמשיך לחיות ביישוב נעשית קשה יותר. בתוך הדיון הזה, לאנרגיה הסולארית יש תפקיד מעשי שראוי לתת לו משקל גדול יותר.

דניאל ביטון. צילום: אוסף אישי

כמי שחיה בקיבוץ כרמיה ועובדת עם חקלאים, אני מאמינה שחיזוק ההתיישבות מתחיל ביכולת של המשפחות להמשיך להתפרנס במקום שבו בחרו לחיות. בעוטף עזה וביישובי גבול הצפון, משק חקלאי פעיל מקיים עבודה מקומית ושומר על עיבוד האדמה. הכנסה נוספת מהמשק יכולה לעזור לבעליו להמשיך בחקלאות, גם בתקופות שבהן קשה יותר להסתמך על ההכנסה מהתוצרת לבדה.

החקלאי נדרש להוציא כסף הרבה לפני שהוא מקבל תמורה. הוא משלם על עובדים, מים, ציוד ותשומות, בעוד ההכנסות תלויות ביבול, במחירים ובאפשרות להגיע לשטח ולעבוד בו. דמי שכירות מגג שעליו מותקנת מערכת סולארית מוסיפים מקור הכנסה בעל מאפיינים אחרים. הם אינם תלויים במחיר העגבנייה או בתוצרת הלול, לא כפופים לבעיות תברואתיות ויכולים לסייע בכיסוי הוצאות ובהשקעה במשק. ההכנסה הזאת היא תוספת לפרנסה החקלאית, והערך שלה גדל כאשר היא מאפשרת להמשיך לקיים אותה.

במודל השכרת הקרקעות והשטחים שבו אנחנו פועלים באי.די.איי אנרגיה, החברה מממנת ומקימה את המערכת ומטפלת בתפעול ובתחזוקה שלה. בעל השטח מקבל דמי שכירות לפי ההסכם, לתקופה של 25 שנה. במקרים המתאימים, העסקה כוללת גם החלפת גג ישן, חיזוק מבנה ושדרוג תשתית החשמל. במקרים אחרים החברה משלבת את המתקן הסולארי יחד עם החקלאות עצמה - במתקן ״אגרו וולטאי״ כך שהמתקן יוכל לעבוד יחד עם הגידול ולא במקומו.

אחד הפרויקטים שפרסמנו ממחיש היטב את החיבור הזה. מגדל תרנגולות לביצים הגיע אלינו עם היתר להקמת לול בשטח של כ־6,000 מטרים רבועים. במסגרת הפעילות שלנו מימנו הקמה של  גג מתאים, הותקנה מערכת סולארית בהספק של כ־1.1 מגה־ואט ושודרג חיבור החשמל של המשק. העבודות בוצעו ללא השקעה כספית מצד החקלאי. כעת אנחנו גם משלבים מתקן אגירה ומשלמים עליו שכירות נוספת.

בפרויקט נוסף שעליו פרסמנו הוקמה עבור חקלאית באזור השפלה סככת רפת בשטח של כ־4,000 מטרים רבועים, ללא השקעה כספית מצדה. עבור בעלת משק, האפשרות להקים מבנה במסגרת עסקה כזאת יכולה לשנות את הדרך שבה היא תשקיע בציוד של הרפת ובטכנולוגיה שהיא תכניס לתוכה - כי את המבנה עצמו החברה כבר הקימה בתמורה לגג.

כאשר בוחנים את התרומה של פרויקט סולארי, צריך להביא בחשבון גם את המבנה ואת התשתיות שהוא מאפשר להקים, ואת הכסף שנותר בידי החקלאי לצורכי המשק.

התועלת יכולה להגיע גם לקהילה. דוגמה מוקדמת לכך היא הפרויקט שהקמנו במושב צרופה שבחוף הכרמל. המתקן הוקם על גג של קירוי למגרש ספורט אותו החברה מימנה והקימה, כך שהיישוב קיבל גם שטח מוצל לשימוש התושבים ולא ניצל כספי תרומות או ציבור לצורך הקמת המבנה. החברה סייעה במימון הקמת סקייט־פארק, וההכנסות מהפרויקט נועדו לתמוך בפיתוח מתקנים ושירותים נוספים.

המודל הזה רלוונטי גם ליישובי הגבול, הזקוקים למקורות הכנסה שיאפשרו להם לקיים שירותי קהילה לאורך זמן.

הרחבת השימוש באנרגיה סולארית צריכה לשמור על החקלאות. הצבת פאנלים על גגות לולים, רפתות ובתי אריזה מאפשרת לנצל שטח בנוי ולהשאיר את הקרקע המעובדת לשימוש חקלאי. פרוייקטים אגרו-וולטאיים, בשילוב פאנלים מעל גידולים, דורשים תכנון חקלאי ובדיקה של ההשפעה על הגידול, על האור ועל הגישה לציוד. הצלחת הפרויקט צריכה להימדד גם ביכולת להמשיך לייצר מזון. ההכנסה מהחשמל אינה סיבה לוותר על הייעוד החקלאי של השטח.

מערכת סולארית רגילה המחוברת לרשת אינה מבטיחה אספקת חשמל בזמן הפסקה. שילוב אגירה וציוד מתאים להפעלה נפרדת מהרשת יכול לאפשר גיבוי לצרכים חיוניים, בהתאם להספק ולמשך הגיבוי שתוכננו. במשק חקלאי, האפשרות לשמור על קירור התוצרת או על אוורור הלול יכולה לצמצם נזק. לכן כדאי לבחון את צורכי המשק לצד הכדאיות של ייצור החשמל.

הקשר בין אנרגיה לשיקום כבר מקבל ביטוי גם בתוכניות הציבוריות. בעדכון של מנהלת תקומה מספטמבר 2026 צוין כי עד סוף 2025 הוקצו כ-33 מיליון שקלים לפרויקטים לחיזוק העצמאות האנרגטית ביישובים. זו הכרה בחשיבות התשתיות הללו לחיי הקהילה. לצדה, צריך לאפשר לחקלאים וליישובים לקדם פרויקטים מתאימים באמצעות הליכי רישוי ברורים, תיאום בין הרשויות ופתרונות לחיבור לרשת.

אני מאמינה שיש צורך לתת עדיפות לפרויקטים שמחזקים משקים פעילים ביישובי הגבול, ולבחון מראש מה הם משאירים בידי החקלאי והיישוב: הכנסה, מבנה שימושי ותשתית שתשרת אותם לאורך שנים. יש לכך משמעות כלכלית ברורה, ובהמשך גם משמעות להתיישבות. חקלאי שמסוגל לממן את העונה הבאה ולתחזק את המשק מקבל סיבה מעשית להמשיך לעבוד ולחיות במקום. זו תוצאה שצריכה לעמוד במרכז ההחלטות על שיקום עוטף עזה והצפון.